צמחי מעזבות כותב
1.
כמה רגעים לא הייתי בטוח אם אלה צמחי ביצה, צפרים קטנות, או סלעים מחודדים. ספק אם יש ציפורים במקום הזה, החלטתי לבסוף, אלא שגם צמחים לא היו, מאופק עד אופק, לא בביצה ולא מחוצה לה. כשהתאדו המים ראיתי שהיו אלה מוטות ברזל, ארוכים ומחודדים בקצותיהם כמו חניתות או חיצי רעל. הם הובילו מבעד לשבכה אל סבך של צינורות ומגופות, שעליהם השתרע דבר שדמה מרחוק לחתול. כשאתקרב, סברתי, איווכח שאין זו אלא סחבה רקובה, אלא שבאמת הייתה זו נבלת שועל. אף שנרקב, עוד אפשר היה להבחין בנוצה צבעונית ובכמה שברי עצם בין שיניו הקפוצות בחזקה. שלוש אנפות, דווקא לבנות לגמרי, השתהו לרגע מעל ומייד המשיכו לגבעות.
2.
מזרון או שק שינה מגולגל וקשור בחבל. קופסאות, בקבוקים, גביעים או פחיות ריקות: קוטג', קולה (קוקה וRC), מים מינראליים לייף, "חיים", שלושה סוגי יוגורט פירות, מהם שנים שאינם בנמצא במקומותינו, שמן סיכה צבאי 20-50, שלושה מיני קוצים, שניים מהם טבולים במים עד מותניהם, וארגז עץ שבור, כזה שפעם היו ממלאים בירקות. רק שלוש דפנות יש לו, ובלי תחתית. המים עצמם – ירוקים-חומים, מלאים וספוגים בכל הדברים הנזכרים כאן למעלה – מנסים להיחלץ, אלא שגבעות קטנות של אשפה וחול חוסמות את כל דרכי המילוט, וזמן רב ייקח, חורף עכשיו והסלעים מתחת קשים, עד שיצליחו לפלס להם דרך מעלה או מטה. להקה של צפרים נודדות, כחולות-לבנות, התעכבה לרגע מעל והמשיכה הלאה, לגבעות.
3.
חמש צפרים קטנות על גדר התיל. שלוש על התיל העליון, שתיים מתחתן, על האמצעי. יחד הן מסמנות משולש הפוך, עומד על קודקוד נעלם (קרע קטנטן של נייר טואלט מסמן את מיקומו של הקדקוד. ואולי הייתה זו בהרת שמש, או כתם על הרשתית, שכבר לא יסור לעולם). כחולות כהות, הצפרים. תחילה עפה אחת, האמצעית מלמעלה, אחר כך הארבע שנותרו, מסודרות בשני זוגות. החתול עצר לרגע, הסתובב ופנה אל המים.
4.
ברוח הקלה שאחרי הגשם, בהשתקפם במים, מוטות הברזל המסתלסלים של הגדר המקיפה את בריכת השופכין נדמים לענפי עץ מלאי כנימות, ואולי לתפרחות של שבלולים, שכבה על גבי שכבה. "אבל איפה האדם התבוני בכל זה, למשל?" שואל, בדיוק באותו הרגע, הקריין ברדיו. עכשיו גם קני הסוף, ששועל קטן נכנס ביניהם להסתתר מהגשם או לחפש אוכל, נוטים מעט ברוח.
זהר הי,
יפה ומאתגר.
כשאני קורא את הקטע, אני חש שאני מבין את יופיו מכיוון שעל אף הפסימיות האקזיסטנציאליסטית הוא אינו שולל את האפשרות:
שגם מים רעים הם מים
שגם המקריות הכרחית היא
שגם אי-תבונה מובנת בַּתְּבוּנָה
שגם הכאוס מונח על מצע של הוויה.
השאלה על מציאותו של האדם התבוני מתקפת את אפשרות קיומו (לא רק לאופטימיים).
ד"ש — צדוק
תודה על הפרשנות, שהיא יפה (ותבונית) מכל מה שעשוי היה לעלות בדעתי שלי.
זהר, אתה מצלם במילים, לפעמים סטילס, לפעמים סרט נע ממש. פתאום נזכרתי בוידאו-ארט של ביל ויולה. המצלמה בסדרה של התקלויות מקריות, אלא שה"דובר" לא מאפשר לה להתפרע יותר מדי, שהרי הוא בכל זאת לירי…
יפה התגובה, איריס, תודה. האם זה צילום או משהו המתחזה לצילום?
כתיבתך או עבודתו של ביל ויולה?
שניהם
יפה. מרגש. כואב.
מתחבר לצילום הפורטרט שלך. מי צילם אותך בכזו רגישות ותבונה?
תודה על דבריך, שני. הצלם הוא ניר סגל, אמן מרתק.