צמחי מעזבות כותב
מגרד לי ואני מגרד. אני מתגרד בשיטה שפיתחתי לבד ובעצמי בעשרות השנים הפנויות מחיים שעמדו לרשותי לפני שבאתי. עורי נושר, ואני שר בפלמנקית וגם רוקד, קופץ, ומנגן בתוף וגם בגיטרה, מזיין שתי כושיות רורשאך צמודות בגבן, וכל הזמן מגרד. בשרי נוטף מעלי ואני מלקלק, ממצמץ וטועם מעט ממנו באיפוק ובאצילות. עצמותיי נוֹקשות, ואני נוטל אותן אחת אחת ובודק בזהירות רבה את כשרותן וכשירותן לתפקידן החדש, לשמש כמקל מתופפים, מקל חובלים, ואולי מקל של חובלים שמתופפים (אבא של דרור היה שנים רבות חובל, שלישי או רביעי, באנייה גדולה ורחבה בצי הסוחר). אחר כך אני מחזיר, ושוב באיפוק, בעדינות, וגם באדנות אולי, ובאצילות, כל עצם למקומה הראוי. בבית שגרתי בו כשעוד היו לי גוף ומשקפיים, ותקופת מה, עד שהמציאו את הסלולארי, גם שעון, חיו אתי גם שני מעמדים לסכום, האחד כחול כהה והשני שחור בהיר, שהלכו והתרוקנו. הכפיות קודם. נפלו למשולש של הכיור, ומשם לפח, ואז ישר עפו לצד השני של הכדור, לאוסטרליה ניו זילנד או פפואה ניו גיני (ויש שם גם אי אחד, שנקרא אי הפיל. הוא נמצא מדרום לארגנטינה או לצ'ילי, וידוע שנוסעים עשירים כקורח, בדרכם לקוטב הדרומי, מתעכבים שם יום או יומיים שלושה כדי להצטייד, למשל, בסכו"ם). עכשיו איני אוכל עוד ואיני דואג. למרות, ואולי בגלל, משום שהחזרתי כל עצם ועצם למקומה בזהירות קפדנית, מאופקת מעודנת אדנותית, אין לי מקום עוד. לשמחתי מצאתי את מכונת הכתיבה הישנה, רמינגטון 332R, ידנית-חשמלית עם פס הגלילה הכחול הכפול, שלמה כמעט לגמרי. קר לי ומגרד ואני אורז בשמחה בעדינות ובאצילות את מכונת הכתיבה הידנית-חשמלית הישנה עם פס הגלילה הכפול, הכחול, שעודנה יפה ככלה ושלמה כמעט לגמרי.
אפשר משהו יותר אופטימי לשבת?
כנראה נדבקת בכינים. באשר למגיב הקודם מכונת הכתיבה שנמצאה דווקא אופטימית
זהר הי,
מה אומר, לקרוא אותך זה כמעט כמו לאתגר את עצמך במבחן כתמי הדיו של רורשאך – מציאות ויטואלית בתוך המציאות הממשית, או מציאות ממשית בתוך המציאות הוירטואלית, או מציאות ממשית בתוך המציאות הוירטואלית שהיא בעצמה מצוייה במציאות הממשית (ולפעמים גם המציאות הממשית בתוך המציאות הממשית…), וכך הלאה והלאה וגומר.
כרגיל אצלך, מסקרן, מצריך קריאה נוספת ומעורר השתאות — טוב שנתת לנו מקל ככותרת שיהלום בנו ויסייע בהבנה.
והערה אישית, אני מעדיף ניסוחים שפחות נועדים להלום, כול אימת שזה אפשרי מבלי שתיפגע המהות הספרותית והפילוסופית.
ד"ש — צדוק
תודה רבה, צדוק… אני מבין את הסתייגותך, אבל מה לעשות במקל? 🙂 כאן לדעתי ההלמות הולמת.
אהבתי חלק מהאסוציאציות, אולי פרונטליין לגוס?
אני רק ילדה