צמחי מעזבות כותב
מַה רוֹצֶה הָרוֹצֵחַ הַסִדְרָתִי
הָרוֹצֵחַ הַסִדְרָתִי רוֹצֶה שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה אַהֲבָה.
כְּמוֹ בֵּיצָה, הוּא מַסְבִּיר.
כָּל מַה שֶׁאֵינוֹ אַהֲבָה צָרִיךְ לְהוֹרִיד, אוֹמֵר
הָרוֹצֵחַ הַסִדְרָתִי, לְשַיֵּף, כְּמוֹ
בֵּיצָה. אֵין לוֹ מָקוֹם, הוּא
אוֹמֵר, מַה שֶׁאֵינוֹ דֵּי
חָלָק, עָגֹל אוֹ
לָבָן
כְּמוֹ בֵּיצָה, הוּא מַסְבִּיר.
כָּל מַה שֶׁאֵינוֹ אַהֲבָה צָרִיךְ לְהוֹרִיד, אוֹמֵר
הָרוֹצֵחַ הַסִדְרָתִי, לְשַיֵּף, כְּמוֹ
בֵּיצָה. אֵין לוֹ מָקוֹם, הוּא
אוֹמֵר, מַה שֶׁאֵינוֹ דֵּי
חָלָק, עָגֹל אוֹ
לָבָן
מתוך שׁוּ-הַאי מתאמן בהטלת כידון (תל אביב: הליקון/ביתן, 1996)
כנראה אותי. שיר מוזר אבל אני יכולה להבין אותו.
הוא הלך להיות לא רע ולא טוב במקום אחר.
זוהר, תודה שקראת
שיר נהדר.
תודה! שיר איום ונורא, אבל נדמה לי שמדוייק 🙂
אף פעם לא תארתי לעצמי שאזדהה עם רוצח סדרתי.
יש הפתעות בחיים.
כמה טוב (לנו ולסביבה) שאנחנו יכולים לתעל דברים כיו"ב לעורקי המילים המנוקדות
הקודם היה עבורך… בעניין ההזדהויות המפתיעות
רוצח בשם האהבה הטוטאלית! בשם הביצה!
לפני כמה זמן ראיתי גראפיטי ברחוב אחד העם – ביצים וחלב זה רצח ועינויים! 🙂
שיר יפה.
חחח…שירה,
אני גם ראיתי גראפיטי כזה. אבל ברחוב הרצל.
מישהו כתב "בשר זה רצח", ומישהו השיב לו בקיר שמנגד "ביצים וחלב זה רצח".
גראפיטי סדרתי.
תודה, שירה. יש סיבות יותר טובות מאלו?
והגרפיטאים אולי קצת צודקים (ראיתי: גרתי פעם ליד רמות השבים), אבל בכל זאת, אכלתי גם אתמול חביתה מקושקשת עם בצל (וגם קניתי סניקרס מזוייפים מסין, פשע גדול הרבה יותר).
אחד השירים האהובים עלי ביותר שלך, ואפילו הייתי אומר – בשירה הישראלית בכלל. אני מצטט אותו כבר שנים…
וואו (האגו שלי שהתנפח ממלא עכשיו את הסלון ומאיים לגלוש אל מעבר למרפסת).
תודה, רונן. לא היה לי מושג שהשיר העתיק הזה עוד שט בביצת השירה.
זוהר, מי המדבר בשיר? (בצחוק)
כיף לקרוא שוב, ומעניין שההגיון שלו דומה לזה של הנאצי שלי ב"בירה"
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3188&blogID=182
כלומר תחליפים (פה היגיינה שם אהבה)
חג שמח.
הי אמיר, תודה על הלינק. השיר מצמרר. איני זוכר מתי קראתי אותו לראשונה – אולי יש אצלי אפילו ציטוט לא מודע ממנו.
ונכון – "רצח" כבטוי של רצון חולני לשלמות, שקט, ו "אהבה" יש בשניהם.
הפואטיקה של שני השירים מאד שונה. "בירה" מצמרר בשל הפוקוס על פרטים, כאלו ששייכים וכאלו שלא . "הרוצח הסדרתי" מופשט יותר, מבטא את השאיפה לריק המושלם גם במבנה.
ושניהם, כמובן, לא מדברים באמת על נאצים או רוצחים סדרתיים אלא על משהו בפנים (אז ברור מי המדבר בשיר…)
שורת הכותרת חזקה
יש עניין בין החלקלקות-חמקמקות של ביצה השבירה לבין מוחלטות של הסדרתי
מעניינים שיריך
תודה, דפנה.
שמעתי ממישהו ששמע ממישהו שרודי להמן הפסל ומורה טובי פסלי ישראל-הדור הקודם- היה מעביד את תלמידיו שנה שלמה בחיפוש אחר צורת הביצה – שהיא אגב אמנם חלקה ולבנה ,אבל לא לגמרי עגולה , כך שהוא היה עוד מחמיר יותר אפילו .
שיר חזק
אצל סבא שלי בחדר העבודה, ליד תחריט של קאנט בגלימה אקדמית, בפרופיל, היה צילום שחור-לבן של פסל ראש תינוק ביצתי כזה של להמן (אני כמעט בטוח שזה שלו)
תודה, מירי.