צמחי מעזבות
  • זהר איתן

    כותב טקסטים ומוסיקה וחוקר תפיסה מוסיקאלית. לפעמים מצלם. ספרים: שו-האי מתאמן בהטלת כידון (הליקון-ביתן, 1996); מה יש (סדרת כבר, כרמל 2007). זוכה פרס "טבע" לשירה בפסטיבל המשוררים במטולה, 2007.

מגדלים: פרק שישי

  6. בית מסחטת התפוחים אוקטובר 2019, דצמבר 2015: הילה ובבר מגיעים לגן המים של קלוד מונה  נזהרת שליתפשו הפקקים בחרסינת האסלה השבורה, הילה עוצמת עיניים ורואה את יעקב מאור המשורר הנואף הזקן פולט קיא ירוק-אדמדם מבעד לחלון הסטודיו אל תוך חבצלות המים שבגן בית מסחטת התפוחים. ארבע שנים קודם — בשבועות הראשונים, עד שהבהב, ריצד וכבה — עוד אפשר היה ...

קרא עוד »

מגדלים: פרק חמישי

    5: העפלה אוקטובר 2019, נובמבר 2015: מאה תשעים ושבעה אלף ניצולי הרעש מעפילים מגדלי התאומים-אבו-דאבי בנושאות מטוסים אמריקניות הנושאות שמות מנדטוריים   עכשיו, ב2019, הילה ובבר לבד בקומה G314, וכנראה באזור G כולו. לא תמיד, אומר בבר לשום איש, ממשיך להקיש את הקצב בצינור השירותים אף ששירתו דממה כבר לפני דקות רבות, לא תמיד הרעיש כאן השקט ככה. מלמטה הוא ...

קרא עוד »

מגדלים: פרק רביעי

    4. צ'ינג-צ'וֹנג ספטמבר 2015: המגדלים נשכרים מסין על ידי חיל הנחתים; הנחתים מגורשים בבושת פנים לאחר שאחיינה של המנהיגה העליונה, שהושט למגדלים בטעות, מגלה פגיעה בלתי נסלחת בכבודה. היה זה ניל היווד המנוח, מודבק על קרטון עבה ומקומט, שהביא את הילה ובבר אל המגדלים. במשך שלושת חדשי המלחמה הראשונים שמשו שני המגדלים התאומים של NEWTC – New Emirates World Trade Center ...

קרא עוד »

מגדלים: פרק שלישי

     3. מגדלים אוקטובר 2012-יוני 2015: מגדלי התאומים מוקמים מחדש עם  תוספות באי מנהטן-אבו-דאבי; ההפצצה הישראלית והמזוודות האיראניות; דיירי המגדלים נוטשים יום לאחר  שהגיעו.  אולם מנהטן נבנתה ראשונה, וכשנפלה על הסביח בפרישמן הפצצה שלקחה את שרית ולַמי וגדמה את הילה כבר עמדה כולה על תילה. מנהטן יוצגה על ידי פסל חרות, כפול בגובהו מהמקור, על ידי הקשת של כיכר ...

קרא עוד »

מגדלים: פרק שני

     2. העולם מאי 2003-יוני 2015: העולם מוקם, מתמוטט, ונקנה על ידי הסינים  בשישי במאי 2003, שתיים עשרה שנים, חודש ויום לפני הרעש (הילה הייתה כבר כמעט בת שנה, בבר בן שלוש וחצי) הכריז השייך מוחמד בין ראשיד אל מקטום, סגן הנשיא וראש הממשלה של איחוד האמירויות, על בריאת העולם. העולם היה עתיד להיות ארכיפלג בן מאתיים שבעים ושלושה איי נופש מלאכותיים, כארבעה קילומטרים מחופי ...

קרא עוד »

מגדלים: פרק ראשון

      1. כליזְמר אוקטובר 2019: שבע שנים מעכשיו הילה ובבר יושבים על המדרגות במגדל הצפוני ומדברים על מים ואוכל. בבר שר ומנגן שירי דכאון במזרחית. הילה יורדת לשירותים בקומה 312. אברהם קוּרטאג, המכונה בֶּבֶּר על אף מוצאו ההונגרי, יושב על המדרגה התחתונה בקומה 314G, בידו הכלי שלו, קופסת פח של נס קפה אמיתי משיירי המרינס שעליה מתוחה גומייה עבה אחת. הילה זוחלת ...

קרא עוד »

אלבסן, העיר השלישית בגדלה באלבניה

"אני   רוצה  לנסוע  לאיזה  מקום  לראות  גשם", אמר, "ולא  אכפת לי  לאיפה". "אלבניה",  הציעה. " השנה  אלבניה  הייתה   מקום  ראשון.  אפילו שהזמרת לא  משהו". היא  שכבה  על  הרצפה  בעיניים  עצומות וברגלים  מקופלות  כשאמרה  את  זה. כאילו  מתה,  אבל אני  ידעתי  שלא.. לידה  שכב  שעון  יד  ישן (אלקטרוני, משנות  ה80), ומולו שני  זוגות  משקפיים, אחד עוד  בתוך  הנרתיק.  אף  אחד  מהם ...

קרא עוד »

שדה ורבורג

1. (שדה ורבורג, 11.11.10) על שפת הכביש, ליד מכוניתו של מפקד חיל האוויר, שקית ניילון שקופה, מעוכה מגלגלי המכוניות הרבות שעצרו כאן היום, ובתוכה הכתובת: "ירק טרי שווה ילד בריא". המלה "ילד" גדולה מן האחרות וצבעה כחול. משמאלה מצוירת ביד לא אמונה צנונית עגולה מדי, ודווקא לבנה.   2. כשהופכת ההמיה לבכי ואחר כך לצחוק קטוע בשאיפות אוויר חדות ומהירות ...

קרא עוד »

הטיול הגדול

  יצאתי לטיול הגדול. חתול חולה וזקן שטיפה סרוחה נטפה מן הקצה הדרומי של שפמו הלך אחרי. בכל אשר סבבתי הלך. חזרתי לביתי, שפכתי מעט בשר פיגולים לצלחתו, ויצאתי שוב לטיול הגדול. אפי נטף גם  הוא. הרהרתי אם דבר מן החתול הזקן והחולה דבק בי כבר, וחזרתי שוב לביתי. לקחתי שתי מטפחות נייר, האחת צהובה והשנייה לבנה, וכן מטלית לקחתי, ...

קרא עוד »

בבית המרקחת (לרוברט ואלזר)

    הלכתי לבית המרקחת הפרטי האחרון בעיר, שנמצא בסמטה מאחורי הכלבו. הרוקח, צעיר במשקפי מצבט ישנים שדמה לשוברט בתמונה הידועה של אנגלשטרום (1786-1843), עמד בגבו אלי, מתעסק בארון זכוכית שמעליו צוירה גולגולת ונכתב משהו בלטינית שפירושו  "רעל". "הגוף שלי נרקב, יש לך משהו לזה?" אמרתי לרוקח. הוא סובב  אלי לרגע את פניו בארשת מחאה על ההפרעה וחזר לעסוק בבקבוקים הלבנים, ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לזהר איתן