אל תהיי סופרת עיתונאית במקומון/ משוררת

  בחלומי גרתי בשכנות למבקר ספרות נחשב. החלטתי לבקר אותו כדי שיבקר את הספר שהוצאתי בזמנו. עמדתי מול הדלת וקפאתי במקומי, פתאום צצו כל השאלות הכי מוזרות כמו האם מותר לבקר מבקר בביתו או שרק לו מותר לבקר אנשים אחרים ואם הוא מבקר כל הזמן אנשים אחרים האם הוא אי פעם נמצא בבית?. החלטתי לבדוק, צלצלתי בפעמון ושמעתי במקום צלצול ...

  יש ימים בהם אתם יושבים בבית בפיג'מה, שיער מדובלל ומחכים להשראה. בוהים בטלויזיה, בכוס תה הצמחים שלכם ומחכים להשראה. הולכים וחוזרים, פותחים את הדלת אבל המוזה לא באה. זה כמו לחכות לאליהו הנביא ולדעת שסתם פתחתם את הדלת, הוא לא יבוא, לא יקפוץ לביקור, לא ירים טלפון, לא יפקסס, הוא פשוט לא שם.גם לי יש ימים כאלה, ימים, שבועות, ...

          אני יודעת, זה חצוף, זה פורנוגרפי, קצת נצלני לנצל את הבמה הזו בשביל לחשוף למייקל את הקוביות. אבל הבחור פשוט הורס והחלטתי  לקחת את הסיכון, גם אם יסלקו אותי מהבלוג ולהביא לכם את הפוסט הבא, את החשיפה הבאה. אלו תמונות חדשות של נער הקוביות, עלם החמודות ואני מקוה שתהנו! צפיה מהנה ! ! ועכשיו לאמת ...

        היה לי חלום ובחלומי באו אלי כל הוצאות הספרים ודפקו לי על הדלת. באו, דפקו, צלצלו, התחננו, תרצה, תרצה, תבואי אלינו, תפרסמי אצלנו, רק אצלנו. אם תחתמי אצלנו חוזה לשנה, אנחנו נמכור לך את הנשמה. אם תחתמי אצלנו חוזה לשנתיים, לא תקבלי אחוזים הוגנים. אם תחתמי אצלנו לשלוש שנים, אנחנו נמחזר בסופו של דבר את כל הספרים ...