זֶה לא לַיְלָה, זֶה בּוֹקֶר
מְצוּפֶּה לַכָּה כֵּהַה. אֲנִי שוּב מְחַפֶּשֶת בֵּין הַתַקְלִיטִים שֶלְךָ
אֶת הַאָלְבּוֹם שֶל קִינְג קְרִימְזוֹן מְ-1974.
בּרְצוּעַה חַמֵש הַשִיר – מִשְמַר הַלָיְלַה. הַפַּטֵיפוֹן הַיַשָן שֶלְךָ חוֹרֵק.
אֲנִי מִתְגַעָגַעָת לַמַבָּט שֶלְךָ נַח עַל פּנַי.
תְּסַפֵּר לִי סִיפּוּר. תְּסַפֵּר לִי שוּב עַל הַאִיכַּר שֶבֵּא עִם סַכִּין וְחַתָך
אֶת הַמְלִיצְיָה שֶל קְפְּטֶן פְרַנְס בַּאוּנִינְג קוֹךְ
הוּא גַזָר אוֹתַם מְהַצִיוּר כְּמוֹ מַעְגָל אַנְשֵי נְיָיר
אֶפְשַר הַיָה סוֹף סוֹף לִרְאוֹת לַהֶם אֶת הַפָּנִים.
אוֹתְךָ, עַצָרְתִי בְּלִבִּי כְּמוֹ חוֹסַם וְרִידִים. הַלֵב הוּא חוֹר.
החוֹר הוּא לֵב. שִילַבְתִי אֶת יַדָי. הֵגָנְתִי עַל עַצְמִי אֲבַל
גַּבִּי נִשְאַר חַשוּף לַצֵל מוּסְתַר מִפְּנֵי הַאוֹר.
או איך שקוראים למישור הגדול
שיר יפהפה, מדוייק.
תודה גלית, שמחה שאת קוראת אותי
בהתחלה רק דגמתי אותך, כעת אני קוראת אותך יותר ויותר ורואה שאת בהחלט משוררת טובה. שיר בודד שדיבר אלי אינו מקרה.
וואו גליה, איזו מחמאה..תודה.
הייתי מוותר על שלוש השורות האחרונות.
בשום אופן לא לוותר על אף פסיק בשיר. חזק ביותר
תודה חגית יקרה. ברכות על הכתבה.
וואו, סיגל. איזה יופי. נשאבתי לתוך השיר כמו שנכנסים לנרניה דרך התמונה על הקיר.
לי תודה. לגמרי. נרניה זה אחד הסיפורים האהובים עלי.
סיגל, מדהים. איכשהו זה מתחבר לי לשיר היפהפה של אלי אליהו. הכמיהה שלא נגמרת.
זה בגלל הלוסטרל והמוזלי ש.א. הפקות.
מרגש ועדין. ואני חולה על קינג קרימזון.
גמני חולה עליהם איריס. תודה.
ולו רק בעבור התובנה "הַלֵב הוּא חוֹר. /
החוֹר הוּא לֵב".
כלומר קודם הלב הוא העדר, בור פעור, ואחר כך ההכרה שגם אם זה חור, לא מוותרים על החור הזה כי הוא, ההעדר הוא הרגש שקיים ויש לשמרו גם אם יחד עם הכאב.
סיפור האדם.
אמיר יקר תודה. אכן זו החידה המסתורית של הקיום – ההעדר והיש.
שיר חזק. הקשר הזה בת אב אב בת . לא מנייר.
תדוה מירי יקרה.
איזו אבחנה יפה מירי. תודה!
סיגל סיגל, כל השיר הטוב הזה עשוי כאב
אני יודעת שאת מכירה את הכאבים שלי שולמית. מקרוב. מתה עלייך. שנתראה כבר שוב.
שיר עם עוצמה אסוציאטיבית, הנשאבת מאמנות הציור והצליל וחוברת לגעגוע למשמר הלילה הפרטי של אבא.
תודה לבנה.
סיגל
מרגש , עדין ועשיר מאד !
(גם בלילה גם בבוקר 🙂
שום קרדיולוג לא יכול על לב כזה 🙂
ריקי…מתי תקריאי שיר שלי? תודה.
שיר יפה המראה כיצד חפצים מפעילים את הזכרון והרגש. בדרך כלל אני לא כל כך אוהב ארמזים ליצירות ומאורעות שהתרחשו מחוץ ליחדה האוטונומית של השיר אבל במקרה הזה נאמר לנו שה"קינג קרימזון" הוא תקליט (נותן לנו את התחושה של "זמן עבר" וגם הדרך בה מתגלגל לאחור שטיח הזכרונות המוביל אותנו לציור של רמברנדט וגורלו.
גיורא תודה על המילים הטובות.
שיר מצויין סיגל. אהבתי מאוד. הלב הוא חור. החור הוא לב. כמה נכון:)
סיגל
כמה יפה, ובמיוחד
זֶה בּוֹקֶר
מְצוּפֶּה לַכָּה כֵּהַה.
כך בציור של רמברנט
שיר מעולה.
יפה המשחק בין האור לצל – משחקן של תמונות הזכרון המרפרפות בשיר
קמעה למדנות ריקה, לערבב בקצפת רגשנות, להוסיף את המילה
אהבה או לב,
אולי איזה אל יווני
שאמיר אור לא יתאכזב
גם עצוב לנו אוי כמה עצב
לקנח בדודתיות של תודות
מזכיר אירוע משפחתי
איפה צילומי האוכל
ככה עושים היום
חיקויים של משוררת