או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
אֲנִי כּוֹתֶבֶת מְהַצָד שֶל הַיָד בְּלִי הַלֵב
קוֹצִים יֵש
וּשְתֵי זוֹנוֹת
וְאֵם הַרָחַמִים.
הַעֵט הוּא סִיכָּה מוּזְהֶבֶת צְלוּבָה עַל הֶחַזֶה
כֶּתֶם דְיוֹ עַל לִבִּי.
אֲנִי כּוֹתֶבֶת –
נֶה מֶה קִיטֶה פַּה, פָּרְפַּר
לַיְלָה מֵת, פָּרוּש עַל חַלוֹנְךָ.
מדהים השיר, סיגל,
חומר דחוס כמו הבור השחור
גלי מקור של נֶה מֶה קִיטֶה פַּה,
נשמע כמו קטע משיר ילדים
http://www.youtube.com/watch?v=lfegOxTCuOQ&feature=PlayList&p=FC8E7ACC78F98054&playnext=1&playnext_from=PL&index=57
Ne Me Quitte Pas – אל תעזבי אותי
וישו זעק: 'אלי אלי, למה עזבתני'
בגלל זה אתם כל כך אוהבים אותי
מטלטל במובן הטוב, סיגל. עליו ייאמר, אין שלם מלב צלוב…
מכת ברק השיר הזה
בשירים שלך סיגל יש משהו כל כך אמיתי וחודר, נדיר
שיר יפהפה, חזק, מטלטל. עוד!
שיר יפהפה, חזק, מטלטל. עוד!
יפה תארת את יסורי הכתיבה ובמטפוריקה לכידה
סיגל
לכל שורה בשיר זר קוצים משלה
שיר מפתיע ומיוחד
מאד אוהבת
סיגל
מופלא. נורא אוהבת את המשפט הראשון
סיגל, את כותבת ועוד איך.
משוררת יקרה, כתם הדיו על לבי מתרחב.
טוב.