או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
רוּבֶן מֵת אֶתְמוֹל הוּא נָפַל
מסוּלַם הוּא קָפַץ ראש
לַרצִפַּה הוּא תָּלַה תְּמוּנָה
הָיַה לוֹ פָּטִיש הַפָּטִיש פָּגַע בַּמִרְצֶפֶת הַצְהוּבַּה
אוּלַי רוּבֶן מֵת בֶּאֶמֶת כְּשֶרוּבֶן הָיַה
בֶּן אֲרְבָּעִים וְשֶבַע חָשַבנוּ שֶרוּבֶן
בֶּן עֶשְרִים וְשֶבַע וְלא הֶאֶמַנוּ שֶהוּא בּדִיוּק כְּמוֹ אִיבַן
שֶתָלַה וִילוֹן וְעָלַה עַל שוּלְחָן, קוֹדֵר וְאוּמְלַל,
מֵת בְּלִי שֶנֵדַע אֶת גִּילוֹ הַאָמִיתִי
אוֹתוֹ הִטְמִין עִם גּוּפוֹ בּאַמְבָּטְיַית הַאֶבֶן בְּחַדְרוֹ הַיָשַן הֶעַגוֹל
עַל צֶלַע הַרֵי הַכַּרְמֶל הַעָצוּבִים וַּמהֵר, מַהֵר
מִכְּפִי שֶחַשַבְנוּ נִיצַח רוּבֶן אֶת הַזְמַן וְלא שָמַעְנוּ.
בֶּאֶמֶת. הַכּל, הָפַך לְחִישָה – אֲרוּכָּה, כְּמוֹ אֲוִיר,
כְּמוֹ אִוְושָה.
לפנים השיר הזה ס.
מאה בגאומטריה סינית
ולכן מי אני שאזרוק אבנים על הים..
אני קוראת בעצב את האוויר, את האוושה בדרכם של כל הזרים אצלנו. מי רואה אותם באמת, מי שומע? אנחנו מסתפקים בשמועה הסנסציונית.
תודה לוסי, הזכרת לי את אלינור ריגבי
כל המתים שאיש לא יודע על מותם, ולא שיש מישהו שיודע משהו על המוות. המוות הרי אלמוני כמו המתים האלה. ובכל זאת. שיר מעורר מחשבה.
תודה איריס יקרה
כל החיים שלנו. כל פרט ופרט שבכינו בגללו, שצחקנו בזכותו, כל פסיק בשיר שחשבנו שבלעדיו כל השיר לא שווה שום דבר- הכל בגדר שמועה לא מחייבת שעברה ליד האוזן של האנשים שלא הטריחו את עצמם לעצור לרגע ולברר מה היא האמת.
אנחנו לא יותר טובים.
כמו תמיד גיורא, תגובה כל כך יפה..תודה איש יקר.
סיגל, שיר יפה, יש לו את הקצב המהפנט של המוות שמצליח להיות מבעית וקסום בו בעת.
דנה תודה. קסום ומבעית. לגמרי.
שיר על אדם שהיה מחוק כבר בחייו. (לא ידוע בדיוק מתי מת ואיך). על אחת כמה וכמה מחוק במותו. עצוב.
תודה רבה גליה
זה עוד כלום לעומת ה"סטודנט לכימיה" האוקראיני שטבל בטעות את המסטיק שרצה לנשנש,בחומר נפץ ואז הכניס לפה והתחיל ללעוס…
צריך לציין מה קרה אחרי זה?
סיגל סיגל
איזה שיר טוב
שולמית יקרה (עוד כמה אתגעגע?)
מה שלומך?
שוללללללללללללי הַשמיע קול..
מעניין, סיגל, זו מוזיקה אחרת ממה ששמעתי אצלך עד כה… ויפה.
המון תודה, לי.
פעם אחת זוכה ראובן שיצקצקו אחריו, פעם אחת, זה לא יותר מדי, בלחישה או באיוושה. יש אירוניה דקיקה כמו איטריה במנגינה השכונתית הזו, סיגל.
וגם רובן כמו השמועה חלף. תודה לבנה.
הי סיגל, שיר ממש יפה! גם להחליט לכתוב את ה'רובן' כך והקצב של השיר שמשתולל יפה מאוד!
הי מיטל, תודה על תגובתך היפה.
רובן מת, אבל השיר כל-כך חי.
שיר מצוין, סיגל.
"לחישה ארוכה כמו אוויר, כמו אוושה":
אני חושב שכתבת הגדרה מילונית חדשה ל"שמועה", הגדרה שמגדירה מחדש ונכון את המושג החמקמק במדינת השמועות הזו.
הופמן מת בתאונת דרכים בכיש בצפון
המזדה סטתה ופגעה בו ובעץ
בן שלושים ושבע וקצת
כשהיה בן שבע עשרה ניגן על מדרכות
תל אביב עם שלט תרמו לכנר מוכשר
ולא תרמו או תרמו קצת והוא נהיה שחקן
אבא שלו ישב בצפת וגידל שמונה חתולים
בשמונה פגודות בסגנון יפני שבנה להם בחצר
ופתר משוואות בזן בודהיזם וכתב ספרים
שזכו לאהבת ציבור קורא הספרים המזינים חתולים בחצר
מי אנחנו שנזרוק אבנים על הים
יא,קצכן.
ככה כותבים. לא יפה, לבייש את הופמן ביבושת הווגינלית כאן
סיגל, שמועתך מטלטלת, חולפת כאוושה, צועקת כלחישה ארוכה, נוכחת כשיר בול פגיעה
מבאישה- זה מה שהיה צריך להיות.
הכותבת.
שיר מצוין סיגל, כמו לשאול מה שלומך, ולמי אכפת? למי יש זמן באמת לשמוע. שמועה כן, לחישה כמו אוושה כן, שהרי בסופו של דבר הכל אוושה חולפת בלחישה. ריתמוס נפלא