או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
פִּיתוֹם מְדַבֵּר מְהַבֶּטֶן שֶלְךָ פִּתְאוֹם לא הֵכַּרְתִי
אֶת הַמִילִים מַה שֶלְךָ וּמַה הִתְגָנֵב וְלָמַד
לְדַבֵּר בַּקוֹל שֶלְךָ.
מַהוּ שִיר. אֲנִי רוֹצָה לְדַיֵיק. אוֹר מְרָצֵד
אוֹר בַּא
בְּצוּרוֹת גֵיאוֹמֵטְרִיוֹת. בְּחוּטִים
לְרֶגַע,
מַחֲצִית פַּנֵיך נוֹגְעוֹת בְּפַנָי.
מַה הַיָה הַשִיר. צֶבַע כַּתוֹם חוֹלֵף לְרֶגַע עַל עֵץ.
מִילִים אַחֵרוֹת.
לא אוּכַל לְדַיֵיק.
ועוד איך דייקת שיר מצוין
והשימוש שעשית בדימוי הפיתום, מבריק
תודה יקירתי. בלעדייך אני חצי בנאדם.
סיגל, את לא יכולה לדייק בהגדרת שיר אבל דייקת באמירה שלך על שיר."צורות גאומטריות" "צבע כתום" " אור מרצד", בנעט מילים עולם שלם. פלא מכאיב
אכן מכאיב. תודה איריס.
סיגל, איזו אהבה יפה לכם, אחת היא כמו פיתום.
וכך פיתום נולד לו שיר…
תודה תמי. היה חלום אך גם הוא עבר
איזה רגע כתום , איזה רגע מדויק
יפה שירך סיגל וחמקני כאור
תודה ריקי יקרה
דימוי הפיתום חזק מאוד
שיר מעניין. הפיתום הוא הפתעה.
כן רות. ומסתבר שכשמישהו קרוב מדבר במילים לא שלו גם זה מפתיע
תודה חני
זה יפה, משחק האור הזה, שנוגע-לא-נוגע, חומק ונעלם.
מפחיד שמישהו קרוב מדבר בקול אחר, ואז נותר רק (להשתדל אם אפשר) לדייק את עצמנו.
השיר נורא יפה.
מתברר שהפתום, הוא למעשה פיתון, ארסי ובלתי מוכר, שאך אתמול זימרר שיר אחר, כנראה אהוב יותר.
בול לבנה. קראת אותי בול.
ומי אמר שצריך לדייק? אני לא מצליחה לדיק אף פעם עד כי חוסר הדיוק הוא הדבק המדוייק ביותר שאני יכולה לעשות.
פיתומים תמיד הפחידו אותי…בעצם הבובה המדברת יותר.
והמשפט היפה ביותר, פנינה בעיני:
"מַה הַיָה הַשִיר. צֶבַע כַּתוֹם חוֹלֵף לְרֶגַע עַל עֵץ"
איזה יופי, סיגסיג. עלית על משהו. פתאום פיתום מדבר מהבטן שלך. הפיתומים האלה, ינעל אביהם.
אבל דייקת (את המניאק).
שילך לעזה זה, או לפיתום ורעמסס.
(והמחצית? נוגעת…)
🙂
פתאום פיתום. ורק שיר מואר כזה יכול להבריח אותו חזרה אל החושך שממנו בא.
המון עדינות מהבטן הרכה
בול-קליעה.
סיגל
שיר מרגש מאוד
מעורר וחמקמק
הדימויים שמגלה האור יפהפיים
(פִּיתוֹם נראה לי גם כפי יתום)