רן יגיל סופר ועורך
לא עוצר בתשעים / יעקב ברזילי / ביקורת ועוד איך תהיה…
אני מלווה את שירת יעקב ברזילי (1933) מזה שנים ואני, להבדיל מהמִמסד המנֻוול-משהו, יודע את ערכָּהּ. חשוב לי לומר זאת כי מן ההיבּט הסוציו-ספרותי שירת ברזילי מקופּחת. זה נכון שבדרך כלל אין איזון בין איכות שירתו של משורר לבין מידת הפרסום וההכּרה בּו, ואם יש איזון, זה נדיר; אבל במקרה של ברזילי זה בולט מאוד, לא רק בשל הכישרון השירי אלא גם בגלל ההתמדה והוֶותק של כתיבת שירה במשך עשרות שנים וכמי שפרסם ספר שירה ראשון "שיר לא תם" (עקד, 1987) בגיל מבוגר. עם זאת, לשירה כידוע אין גיל ואין מוקדם ומאוחר בספרות. תמיד אפשר לכתוב טוב. רוצה לומר, להבדיל ממשוררים אחרים שהם אובֶרייטד, ברזילי הוא משורר אנדֶרייטד וראוי לתקן זאת.
אחר שקראתי את המבחר הגדול שלו "גבוּרוֹת" שיצא בכריכה קשה בהוצאת צבעונים של לאה צבעוני, זִכרה לברכה, ב-2020, איזה שם יפה לספר כּולי ומסכֵּם, הגעתי למסקנה כי אני יכול לאפיין תמות מרכזיות בשירת ברזילי, דהיינו יש לו עולם, קול ופואטיקה משלו. הנושאים הבולטים הם השואה והשלכותיה, האהבה הזוגית, האהבה לַלשון העברית, האהבה למוסיקה בכלל ולמוסיקה קלאסית בפרט – רבים משיריו של ברזילי הולחנו ללידים – והציניות החילונית העוקצנית בענייני שאלות הדת והאמונה באלוהים. הכול כתוב בלשון פשוטה וישירה, שווה לכל נפש ולכל קורא אוהב שירה, כאילו רוצה המשורר הזה לומר לנו כי שירה היא דבר פשוט להבנה ולהתחברות, אך לא פשטני.
והנה אחרי המִבחר הגדול המשיכו לנבּוע מתוכו שירים ויצאו שני ספרים: "רץ בהליכה" ב-2023 וכעת "לא עוצר בתשעים". שמות שני הספרים מורים לנו כי למרות הגיל המופלג של המשורר הוא לא נואש מן החיים ולא נואש מן השירה. כלומר נכנסת כאן תמה חדשה יחסית שהופכת יותר ויותר דומיננטית והיא הזִקנה. הוא כבר לא רץ ספּרינט או מרתון, אלא רץ בהליכה, ובכל זאת רץ, והוא לא עוצר בתשעים שנה וגם לא בתשעים קמ"ש, אלא ממשיך הלאה על פי המהירות המותרת.
זה מפתיע מאוד, מפני שההתייחסות של השירה הישראלית לזִקנה, בין שמדובר במשוררים צעירים בשעתם ומוּכּרים, הכותבים על הנושא כמו דוד אבידן, ובין כשמדובר במשוררים שזָקְנוּ כבר וכותבים על זִקנה כמו מאיר ויזלטיר ואהרֹן שבּתאי, היא שהזִקנה היא דבר מנוֵול, דבר עצוב שיש להתבייש בו, מלא מגבּלות. והנה, ברזילי בהומור הקורצני שלו, מצליח להפיח חיים במלנכּוליות המאפיינת את השירה הישראלית בהתייחסה לגיל השלישי. זה כל כך משמח שיש משורר בא בימים שלא מלין בהכרח על גילו אלא חי אותו חיים מלאים.
כדאי לציין כאן כי כוחו של משורר זה לא רק בשיר הלירי הבודד אלא גם בפואמה הלירית הנרחבת. לפעמים נדמה כי שירת ברזילי צריכה את המרחב האווירתי הסיפורי כדי להעלות את המיטב מתוכה. זה קורה כאן בספר החדש בפואמה הנקראת "לבלי שוּב", לטעמי השיר החזק ברצף הפותח את הספר העוסק באסון שניחת עלינו בשבעה באוקטובר. ההיבּט הפואמתי בולט גם בשיר האוטובּיוגרפי הווידויִי "פנים אֶל פנים" וכן בפואמה האינטרוֹברטית "ריקוד המריונטות".
לבסוף הנה שיר אחד חָכָם על המצב הטיפשי שבו אנחנו נמצאים. לשיר קוראים בשם הציני-משהו "מחוֹנן": "מודעה בָּעיתון שבְתה את עיניי / "לִמחוֹננים בלבד" – הירשמו / נרשמתי / יש צורך בְּמבחנים – אמרו / אין בעיה – נבחנתי / שרתי בעל פה את "התקווה" בלי לזייף / לא התבלבלתי בית חי"ת לחי"ת סופית / במילה "חְנון", / ידעתי שאת התואר "מאמי" / מעניקים לאבא, לא לאימא / לשאלה מי היה ראש הממשלה הראשון / עניתי בכֵנות שלא זוכר / אבל אני כֵּן זוכר שדוד אמסלֶם / לא היה הראשון / השאלה האחרונה הייתה הכי קשה / היה עליי להסבּיר / איך עולים במדרגות יורדות // הסברתי והחלקתי".
אני מקווה שאתם הבנתם את זה. כלשונַאי אני אוהב ספּציפית בשיר הזה את העובדה שעלבּון השפה העברית המדובּרת והכּתובה חורֶה למשורר עד עִמקי נשמתו. אז יעקב ברזילי היקר, אני מאחל לך לא לעצור במאה ולהמשיך לכתוב עוד הרבה שירים וגם ספרי שירה בשנים הבאות עלינו לטובה.
לא עוצר בתשעים, יעקב ברזילי, הבאה לדפוס: כרמלה לכיש, ציור העטיפה: אריק ונונו, הוצאת כרמלים ירושלים, תשפ"ד, 2024
עטיפת הספר
ספר נפלא למשורר ייחודי, בעל חוש הומור, דמיון עשיר ולב רחב. עושה חשק לחיות וליהנות מהתיים. תודה למשורר ולמבקר וגם לאתר.
מהחיים
ארלט היקר מאוד, שלמי תודה על התגובה. חיבוק גדולץ רן
מהחיים
יעקוב ברזילי הוא אהוב עלי כמשורר ואדם
הכרתי אותו בעשור הקודם ונפגשנו הרבה באירועים משותפים בבית הסופר ובית היוצר וגם היינו שותפים בניהול אגודת הסופרים
אני מסכים מאד עם מה שכתב רן יגיל על השירה של יעקוב
שירה איכותית ביותר שלא קיבלה את ההכרה המתאימה
כמוזיקאי אהבתי את הלחנים הקלאסיים לשיריו
הרגשתי את אהבתו למוזיקה שהיה נוכח בכל מופע שלי והיה תמיד מפרגן ואני מצטט אותו בהקשר לאהבת העברית;
״אני אוהב איך שאתה מדייק את העברית כשאתה שר״
תודה לך יעקוב וכמו שכתב רן יגיל;
אל תעצור במאה
דוד היקר, שלמי תודה על התגובה החמה והנפלאה הזאת. רן