רן יגיל סופר ועורך
ג'רבּה / דוד בּרבּי / ביקורת ועוד איך תהיה…
התשוקה לפרוץ קדימה אל העולם
הרומן הראשון של המשורר והמלחין דוד בּרבּי הוא סוג של הפתעה בשבילי כאוהב ספרת עברית-ישראלית ואפילו סוג של נֵס קטן. בדרך כלל היודע לכתוב שירה אינו יודע בהכרח לכתוב פרוזה ולהפך, להוציא מקרים חריגים ביותר כמו דוד פוגל שאין חולקין על כך שהשירה והפרוזה שלו היו שתיהן ברמה גבוהה, והנה כאן אחרי כמה וכמה ספרי שירה איכותיים ביותר של משורר, נולד רומן.
הרומן היפה הזה "ג'רבּה" הוא סיפור של מקום וארץ אחרת, תוניסיה ולא ישראל, והוא מחזיר אותנו אל הדיון העקרוני הפוסטמודרניסטי בפוליטיקה של הזהויות שהתגבר פה ביֶתֶר שׂאת משנת אלפיים צפונה עם יוצרים צעירים בגילם מבּרבּי שלפתע גילו את בית הוריהם, מאלמוג בְּהַר הנהדר ועד יחזקאל רחמים המצוין, ואת העובדה כי לא נולדנו יש מאַיִן וכי התרבות הישראלית המתהווה כאן היא בְּליל של תרבויות מן המזרח ומן המערב וכל יופייהּ ברב גוניותהּ.
אבל זה לא רק רומן של מקום וזמן. זה גם סיפורו האישי והפרטי של בחור צעיר בשם דוד, כשמו של הסופר וזאת עובדה מעניינת החושפת את הלב והרגש, חייט אמן, בן ג'רבּה, היוצא להרפתקה אל הדרך הגדולה, כמו שנתן אלתרמן כתב בשיריו, שהיא המסע הגיאוגרפי על פני תוניסיה, אבל גם מסע החיים עצמם רַבֵּי הגלגולים והמצבים. יוצא אפוא שזה גם רומן חניכה מרגש בעל יסוד נאיבי להפליא וכובש לב שהזכיר לי לא אחת במֵמד הארוטי את "כל החיים לפניו" של אמיל אז'אר הקלאסי-מודרני, הלא הוא רומן גרי המאוחר.
זאת ואף זאת, בדרך להתבגרות ולהתמקצעות, דוד פוגש נשים שונות המרשימות אותו, מה שהופך את הרומן הזה לרומן ארוטי נועז ביותר שיש בו תיאורי מין רבים הנכתבים בעברית חופשית זורמת ולא מאולצת. לא פשוט הדבר, לכתוב באופן זורם, חופשי וטבעי מִשגלים וזיונים למיניהם. הפליא לעשות זאת דן בן אמוץ באופן בּוטֶה כמובן, אבל אצל ברבי יש איזו התעקשות מעודנת של תיאורי מין שלא הופכת בכלל מלאכותית בעקבות השפה העברית. הוא לא צריך להישמע בוטה לקורא כדי להיראות אותנטי בתיאור החוזר ונשנה. יש יסוד נטורליסטי בריא בכתיבה הזאת שלו. תיאורי המין תופסים חלק הארי ברומן, אבל הם אינם מַלְאִים ושונים בין תיאור לתיאור, מאישה לאישה, אני מניח כי דווקא בנקודה הזאת הפלורליזם ההומניסטי של ברבי והחיבור האישי שלו כגבר הטרוסקסואל לצד הנשי-פמיניסטי שבו, שירתו את המטרה וייחדו את הצד הארוטי של הרומן הזה.
כל כך הרבה משוקע אפוא ברומן המתגלגל הזה: רומן מקום במסגרת הפוליטיקה של הזהויות והשיבה לעבר, רומן חניכה של נער ההופך לגבר ומגלה את החיים והמין האחֵר, כמאמר סימון דה בּובאר, המוביל אותנו אל הרומן הארוטי. שבח מן הראוי לחלוק גם למשוררת והעורכת טל איפרגן על מלֶאכֶת העריכה האמונה, הרגישה והקשובה וכן לעטיפה הצבעונית והמקורית, מעשה ידיו של המשורר רוני סומק, וגם למעצבת-צלמת, צופית ברבי, בתו המוכשרת של המשורר-סופר, על העימוד והעיצוב.
אם לא די בזה כדי להרשים אתכם כקוראים, אולי כדאי לסיים ולומר כי מדובר גם ברומן פיקרסקי מובהק. זוהי סוגה ראשונית של רומן ודוד שב אליה באופן טבעי ולא במודע. דוד, החייט האמן, נווד והרפתקן, הוא בן השכבות העממיות הנסחף ממקום למקום ומסביבה חברתית אחת לאחרת בקצב עלילה מהיר ורב תהפוכות ותוך כדי כך הוא לומד לשרוד את מסע החיים. זהו רומן פיקרסקי גם במובן שהקשרים בין פרק לפרק עומדים בקשר אָדיטיבי, בגדר תחנות של חיבור: זה ועוד זה ועוד זה, ולא בקשר נסיבתי, קוזוּאלי: זה נובע מזה, נובע מזה וכו'. צירופי מקרים צצים ועולים, דמויות שבות ומופיעות בעלילה, מכוח המקרה ובניגוד להסתברות, אבל הכול קורה כלאחר יד באופן טבעי למען קורא ירוץ בו, ממש כמו מכונת התפירה או המחט של התך מכליב של דוד חייט-אמן.
זאת ועוד, יש כאן תפיסה חומרית של החיים כמו שהייתה ודאי אוהבת הסופרת איין ראנד. אי אפשר לחיות את החיים במלואם מבלי להתפלש בהם בין לטוב בין למוטב, בין רגעי האושר ורגעי המדכּוֹא. מי שרוצה לחיות את החיים, לא יכול להישאר ולשבת על הגדר בחזקת ישחקו הנערים לפניי. לכן דוד הגיבור הוא לא צייר ולא פסל, לא משורר ולא סופר, הוא חייט, הוא עושה משהו פרקטי, הוא אוּמן שהוא אוֹמן. הוא בתוך החיים עצמם. החומר, המעשי, מוביל אותו אל הרוח. וכך בנוי כל הרומן: אהבת המאכלים הנפלאים, התיאור ההיפר ריאליסטי שלהם, הפיוטים בבתי הכנסת – האוּמנות מובילה אל האוֹמנות. אני נפתֶּה לסיים את הרשימה הזאת בציטוט ארוטי מובהק, עדין ויפה, אחד מִנּי רבּים בספר המפתיע והמשמח הזה "ג'רבּה" המחייב את החיים מתוך שמחת הקיום. הקטע מזכיר את סיפורו הנפלא של בנימין תמוז "התופרת", שם מדובר בתופרת ובבן תשחורת, נער בר-מצווה גדל גוף, וכאן הפוך, חייט עול ימים ואישה פתיינית ומנוסה:
"היא הורידה ז'קט דק שעטף חלק מחמוקיה. מדמואזל רוזט התכוננה להתמסר למדידות, לאחר משא ומתן קצר על המחיר. חששתי שמא ידיי ירעדו מרוב ההתרגשות שגברה ככל שקרבתי לביצוע המשימה. אבי ביקש ממני להיות זהיר וצנוע. איך אצניע מחשבתי שאינה כבולה אלא לרצונהּ? חיוכה היה רך ונעים אך הִקשה חלקים בגופי. הייתי נבוך וניסיתי להסתיר זאת. צעיר הייתי ועדיין לא ידעתי אישה. התחלתי לשיר בראשי את שירת הים ואת תפילת הבוקר ומִנחה וערבית התערבּבו כולן בראשי עד שהתרכך גופי והתחלתי במלאכת המדידה. ריח בושם חזק ונעים בא באפי ורעבתי מאוד. באפי נכח ריח תבלין שישמש ליצירת חיי. מדמואזל רוזט הבחינה בסומק על פניי ושאלה אם הכול בסדר, בצרפתית פשוטה שאותה הבנתי משיחות ששמעתי מדודים שהגיעו מעיר הבירה תוניס. השבתי לה בצרפתית עילגת בצירוף מילים בשפת אִמי ובחיוך נבוך שמרגיע כי הכול בסדר ואני קרוב לסיים את המדידות. מדמואזל רוזט נתנה מִקדמה והזכירה צבעים שאהבה, אך העניקה לי חופש להחליט על סוג הבד מבין הסוגים היוקרתיים ולבחור את הגזרה בעצמי.
"שעת צוהריים והגעתי לביתי. מצאתי את עצמי על מיטתי, הוזֶה בדמותהּ של מדמואזל רוזט. ידעתי שלבטח אחזיק בדמיוני בגופה, במשך כל ימי השבוע, עד שהיא תבוא שוב למדידה ואזכה בקרבתה. בראשי ראיתי עצמי מניח על גופה את הבד שהזדרזתי לקנות עוד באותו יום. היטב ידעתי כיצד לגזור את חלקיו כך שיבליטו את גזרתה הנאה. שרטטתי בדמיוני את גזרת השמלה המותאמת לגופה. בכל רגע שבו נגעתי בה בדמיוני, הרגשתי את הדם מתפשט באיברי וכבר אצבעותיי מגיעות אליו, מנגנות את מנגינת החליל, ואני רואה אותה חשופה לפניי כאילו נעלם הבד והתמוססו צבעיו ורק צבעהּ השזוף והסמוק נראה לנגד עיניי המשתאות. בדמיוני חום גופה והוא מחמם במציאות את איברי, המבקש להתפרץ לעבר הבלתי נודע. דפיקה חזקה בדלת נשמעה. 'אייש וולדי קום בשתמשי מבוק לסלה' (ילדי האהוב קום ללכת עם אביך לבית הכנסת), שמעתי את קולה של אימא, שבאה בשליחותו של אבי. עברתי את גיל 18 ועדיין הייתי נתון למרותו. כתמיד במצבים רגישים כמו אלה, דמיינתי את החופש בבריחתי מהבית".
מה יהא על דוד הפּרוטגוניסט, לא דוד הסופר, ועל חייו? האם יימשך אל החופש המתירני שמציע העולם הפתוח סביבו על שפע צבעיו כאדם חושני וארוטי, או אולי יחזור אל צור מחצבתו ואל סביבתו המסורתית והשמרנית בשל אהבתו לבת הרב? לרומן ולאלוהי הספרות הפתרונים.
ג'רבּה, דוד בּרבּי, עורכת: טל איפרגן, העבודה על העטיפה: רוני סומק, עיצוב ועימוד: צופית ברבי, הגהה: רן יגיל ויצחק רפפורט, הוצאת עמדה, 334 עמודים, 88 שקלים
עטיפת הספר בהוצאת עמדה
תודה לרן יגיל על שהרחיב נושאים ברשימה ועל בחירת הציטוט מהספר
ריגשת אותי מאד רן יקר
יצרת סקרנות מעניינת לקרוא את הספר
ואף שאני בעל העט הרגשתי את דרכו של רן יגיל לעורר סקרנות
דוד היקר, שלמי תודה לך על כשרונך האישי כמשורר וכמלחין וגם על נדיבותך הרבה כלפי יצירות של אחרים. אין זה דבר של מה בכך.
סקירה יפה ומדויקת על ספר מומלץ. ספר שאני קוראת כעת ומתרשמת מאוד מהתוכן ומאופן הכתיבה של דוד ברבי
יונה גל
אני מכירה את יצירתו השירית של דוד, ויודעת שהיא מגוונת ומלאת דמיון ורגש. משמח שהצליח גם ברומן הראשון שלו, לדבר ללב המבקר, ובוודאי יגיע גם ללב הקוראים, נוכח הציטוט הנפלא והייחודי מהספר. תודה לרני ובהצלחה לדוד!
כשקראתי את "ג'רבה" ,ספרו של דוד ברבי, בפעם הראשונה הרגשתי שאני מדפדף בקטלוג הצבעים של טמבור.דוד לא חסך את רצונו לצבוע את העלילה בשלל צבעים.גם פולקלור,גם עלילה מתפתחת, גם ארוטיקה.התוצאה יפה מאד.והנה בא רן יגיל ובביקורת כל כך מדוייקת גילה לנו כמה שערות מסתררות במברשת בה נצבע הקיר הספרותי של דוד.