מִצְרָפִים, אפרת לוצאטו, ספר שירים חדש בסדרה "דבר בעולם" בהוצאת עמדה. שירים מתוכו ודברים של עורך הסדרה והספר, יחזקאל רחמים  

מִצְרָפִים, אפרת לוצאטו, ספר שירים חדש בסדרה "דבר בעולם" בהוצאת עמדה. שירים מתוכו בלוויית דברים מאת עורך הסדרה והספר, המשורר והסופר יחזקאל רחמים

 

 

מצוף

 

הִקְפַּדְתִּי לְתַפְקֵד.

אֵין כְּמוֹ תִּפְקוּד רָאוּי

כְּשֶׁקֶר גַּס. נַפְשִׁי

כִּלְּתָה כֹּחָהּ בְּמַאֲמָץ

שֶׁלֹּא לִגְוֹעַ, עֵת

כְּנוּפִיּוֹת שֶׁל טְרִיגוֹנִים

קָרְאוּ לָהּ: פְּנִימָה,

פְּנִימָה –

 

לִוְיָתָן בָּלַע אוֹתִי

לַמְּצוּלוֹת. אֲבָל

הוּקֵאתִי שׁוּב וָשׁוּב,

הַחוּצָה, פְּנִימָה,

פְּנִימָה לַמְּצוּלוֹת,

אֶל מַרְתְּפֵי יָם

אֲדֻמִּים.

 

כֻּלָּם

צִפּוּ מִמֶּנִּי

שֶׁאָצוּף.

 

 

משוררת מִצְרָפִים ניצבת בקולטנים פרושׂים וערניים בתוך רוח תקופתה, ומתמרנת בין הציפיות החיצוניות לצווים הפנימיים "בְּתוֹךְ כָּל הַנְּיוּ נְיוּ-אֵיג' הַזֶּה,/ הַפּוֹסְט פּוֹסְט-מוֹדֶרְנִיזְם, פְּלוּרָלִיזְם,/ הַבּוּדְהִיזְם, הַחִפּוּשִׂים הָעַצְמִיִּים,/ הַעֲצָמַת הַנָּשִׁיּוּת, הַפּוֹלִיטִיקְלִי-קוֹרֵקְט, הָרַב-תַּרְבּוּתִיּוּת." דעתנית ובועטת, היא מתאכזבת ש"בַּסּוֹף,/ בַּסּוֹף אֲנַחְנוּ רַק חַיּוֹת/ נִלְחָמוֹת בְּבֹץ," ובה בעת מתגעגעת "לְסָבְתָא אִידָה הַקְּטַנָּה,/ עוֹד עוֹמֶדֶת עַל שְׁרַפְרַף/ מֵעַל סִירִים,/ וְשָׁרָה לָנוּ בְּלָדִינוֹ/ שִׁיר פָּשׁוּט עַל הַחַיִּים."

 

זהו ספר ביכורים מקורי ומרשים מאת אפרת לוצאטו, אשת חינוך וחוקרת נוירופדגוגיה, המגישה לקוראיה משירת האינטלקט המגשש, כמו גם ממרתפי האִיד המבעבע. כמאהבת נלהבת של העברית על רבדיה, שיריה נודדים מהריאליה הנוקבת של פצעי הנעורים אל מרחבי דמיון מאוכלסים בקֶנטאורים, לווייתנים ו"כְנוּפִיּוֹת שֶׁל טְרִיגוֹנִים"; מבית הכנסת "וְקוֹלוֹת הַתְּפִלָּה" אל מדעי המוח, הפעילות העצבית התוך-סינפטית, הדופאמין ופרצים געשיים שנורים "ישר מהאמיגדלה".

 

ייחודי ומרתק הטיפול הלוהב של לוצאטו בנשיות ובאמהוּת: בין איתור תופעות במרחב, "יוֹתֵר וְיוֹתֵר נָשִׁים/ יוֹדְעוֹת שֶׁיּוֹתֵר/ וְיוֹתֵר/ אַשְׁמָה,/ הוֹפֶכֶת אוֹתָן/ לְחוֹלוֹת/ יוֹתֵר וְיוֹתֵר –/ וַעֲדַיִן", לבין הרחבת העדשה אל הבין-דוריות האבולוציונית בשושלת של אמהוֹת ובנות. בין התפקיד, הדאגה והשליטה העצמית, לבין שילוח הרסן. למשל, דרך הריקוד, או האלכוהול – "עָרִי, עָרִי./ אֵדִים מְזֻגָּגִים/ טוֹבִים לָךְ,/ מִסְתַּבֵּר." לקוראי וקוראות מִצְרָפִים צפויה חוויה פואטית חיונית ונועזת.

                                                                                                       יחזקאל רחמים

 

עוד שבעה שירים יפים של אפרת לוצאטו:

 

 

מודרניוֹת

 

יוֹתֵר וְיוֹתֵר נָשִׁים

נִהְיוֹת יוֹתֵר

וְיוֹתֵר

חוֹלוֹת,

מִמַּשָּׂאוֹת כְּבֵדִים

יוֹתֵר וְיוֹתֵר –

 

יוֹתֵר וְיוֹתֵר נָשִׁים

יוֹדְעוֹת שֶׁיּוֹתֵר

וְיוֹתֵר

אַשְׁמָה,

הוֹפֶכֶת אוֹתָן

לְחוֹלוֹת

יוֹתֵר וְיוֹתֵר –

 

וַעֲדַיִן.

 

 

קניבליוֹת

 

אִמָּהוֹת אוֹכְלוֹת יְלָדוֹת אוֹכְלוֹת אִמָּהוֹת

אוֹכְלוֹת דּוֹרוֹת שְׁלֵמִים שֶׁל יְלָדוֹת גְּדֵלוֹת

לְאִמָּהוֹת קְטַנּוֹת כָּל הַחַיִּים רְעֵבוֹת

כָּל הַחַיִּים תֹּאהֲבִי אוֹתִי תֹּאהֲבִי אִמָּא

בַּת אִמָּא תֹּאהֲבִי אוֹתִי בַּת תִּרְאִי אוֹתָנוּ

נִנְגָּסוֹת עוֹד בְּטֶרֶם נוֹלְדוּ בָּנוּ בְּנוֹתֵינוּ

לוֹקְחוֹת אִמָּהוֹת דּוֹרְשׁוֹת גַּם אֲנַחְנוּ

רְעֵבוֹת תֹּאהֲבִי אוֹתִי תֹּאהֲבִי אִמָּא

בַּת אִמָּא בַּת אִמָּא רַק תָּעִיפִי מַבָּט

חַבְּקִי אוֹתִי עַד יוֹם מוֹתֵךְ עַד מוֹתִי

אֲנִי אֹכַל אוֹתָךְ וְאָז אֲנִי אֹכַל אוֹתִי

 

 

דופּאמין
(שיר אהבה לנוירוטרנסמיטור)

 

לַמְרוֹת הַכֹּל, אֲנִי רוֹצָה עוֹד פַּעַם.

לְהִתְכַּסּוֹת בַּשְּׂמִיכָה, לִשְׁקֹעַ אִתּוֹ עָמֹק

בִּקְצֵה הָרִקְמָה, לְחַכּוֹת לְאוֹת.

בְּדִיּוּק עַל סַף הַשֵּׁנָה, יִצְעַק חָזָק

מִתּוֹךְ אָזְנַי:

מָה עוֹד? מָה עוֹד? מָה עוֹד?

יִקַּח אוֹתִי בִּמְחִלּוֹת רַכּוֹת,

חִיּוּךְ זְדוֹנִי, רְווּי הַבְטָחָוֹת,

יַרְעִיף עָלַי יָם מַחְמָאוֹת,

יַבְלִיעַ אֶת הַשְּׁאָר.

 

נֵשֵׁב יַחְדָּו בִּקְצֵה הַבָּר

עַל אֵיזֶה דְּרִינְק, נִתְפַּעְפֵּעַ.

אֲנִי אֲסַפֵּר לוֹ מַה מֵּצִיק,

הוּא יַעֲמִיד פְּנֵי מַאֲזִין.

וְאָז הוּא יִתְקָרֵב,

וְיִלְחַשׁ לִי חַלָּשׁ:

אֲבָל

מָה עוֹד, מָה עוֹד, מָה עוֹד?

 

 

מופע ישיבה

 

בַּהַזְמָנָה נִכְתַּב "מוֹפַע יְשִׁיבָה",

אֲבָל אַתְּ לֹא יָכֹלְתְּ כְּבָר

עִם הַקֶּצֶב הַמְשַׁגֵּעַ שֶׁדָּפַק

בֵּין הַנִּימִים

וְהֵעִיר בָּךְ וְהֵעִיר –

 

אִם כְּבָר הֶחְלַטְתְּ, אָז דַּי

עִם הַמַּבָּט הַזֶּה הַצִּדָּה,

מַסְפִּיק לִבְדֹּק כֵּיצַד

אַתְּ מִצְטַיֶּרֶת בְּעֵינֵי

הַיּוֹשְׁבִים וּמְצַיְּתִים.

 

דַּי עִם הַתְּנוּעוֹת הַזְּהִירוֹת,

עִם הַהִסּוּס אֶל הַזְּרוֹעוֹת,

וְהַגּוּף הַזֶּה שֶׁעוֹד אָסוּף,

כְּאִלּוּ יֵשׁ אַגָּן, אֲבָל קָטָן.

 

תִּשְׁתּוֹלְלִי, יָא מְשֻׁגַּעַת.

זוֹכֶרֶת פַּעַם, בַּת חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה

מוּל הַמַּרְאָה? הַרְבֵּה לִפְנֵי,

נָשִׁים כָּמוֹךְ הָיוּ שׂוֹרְפִים.

עַכְּסִי, עַכְּסִי כְּמוֹ פִיפִי עַבְּדוּ

בָּאַגָּן הַמְפֹאָר אֶת כָּל

הָאֵבָרִים הָעֲגֻלִּים. אוֹמְרִים

שֶׁלֹּא דָּפְקָה חֶשְׁבּוֹן, שֶׁלֹּא

לָמְדָה בְּבֵית הַסֵּפֶר

מֵעוֹלָם, אֲבָל אֵיךְ שֶׁהִיא

יָדְעָה לְהִסְתַּדֵּר –

 

תִּרְקְדִי, יָא מְשֻׁגַּעַת.

אַתְּ מְאַבֶּדֶת אֶת הָרֶגַע.

מַה מְשַׁנֶּה מַה שֶּׁאוֹמְרִים

הָעֲיֵפִים הַמְצַקְצְקִים

עִם הַקָּרַחַת הַקּוֹפַחַת.

תִּרְאִי וְתִתְעַנְּגִי,

אֵיךְ הָאִשָּׁה הַכְּמוּשָׁה

שֶׁבְּשׁוּרָה שָׁלשׁ,

כְּבָר רוֹאָה אוֹתָךְ

וְנִשְׂרֶפֶת מִבִּפְנִים.

 

 

יֶדע עולם

 

פְּרִי בֶּטֶן הוֹמָה תָּדִיר,

הַקְשִׁיבִי:

 

יֵשׁ עֲצֵי זַיִת זְקֵנִים מִמֶּנִּי וּמִמֵּךְ.

הֵם רָאוּ מֵאוֹת מֵאִתָּנוּ, אֵם וּבִתָּהּ

חוֹלְפוֹת לְצַד עָלִים כְּסוּפִים

וּגְזָעִים חֲלוּלִים,

מְלַחֲשׁוֹת כְּאֵב וָדֶמַע.

 

גַּם צִפֳּרִים חָצוּ אֶת הָרָקִיעַ

מִשָּׁם לְכָאן לְשָׁם,

יַבָּשָׁה יַבָּשָׁה זִרְמֵי אֲוִיר חַמִּים.

תָּמִיד יָדְעוּ לְאָן,

גַּם כְּשֶׁמִּמָּרוֹם

רָאוּ אִמָּהוֹת וּבָנוֹת

אוֹבְדוֹת דֶּרֶךְ.

 

גַּם הַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁהֵקִיא

מִכְמוֹרוֹת שְׁכוּחוֹת אֵל,

שֶׁסָּחַף סִפּוּרִים חֲבוּלִים

מֵחוֹפִים לְבָנִים שְׁטוּפֵי אוּזוֹ.

גַּם שָׁם אִמָּהוֹת

מְגַדְּלוֹת בָּנוֹת מְגַדְּלוֹת אִמָּהוֹת.

הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ סֻפַּר חֶרֶשׁ

מְאוֹת-אַלְפֵי שָׁנִים.

הָעוֹלָם כְּבָר רָאָה אוֹתָנוּ פַּעַם,

הַקְשִׁיבִי.

 

 

גיאולוגיה

 

כְּמוֹ אֵם הַמֵּיטִיבָה אֶת שְׁנַת יְלָדֶיהָ

בִּשְׂמִיכָה נוֹסֶפֶת,

וּמִתְרַחֶקֶת לְפַאֲתֵי הַחֶדֶר.

 

כַּמָּה שְׁכָבוֹת בֵּינִי וּבֵינֵךְ,

יַלְדָּה שֶׁלִּי?

 

כַּמָּה עָלַי לְהַסְכִּים לְרַחֵף,

כַּמָּה אֲדָמָה לִשְׁמֹט,

כְּדֵי לַחְדֹּר אֶת הַקְּרוּם,

כְּדֵי לְהַגִּיעַ

אֵלֵינוּ?

 

 

אני אוהבת אותךָ כש

 

אַתָּה לָשׁ בָּצֵק שְׁמָרִים תָּפוּחַ, קוֹלֵעַ

בְּרִכּוּז צַמּוֹת בְּחוּשׁוֹת.

 

כְּשֶׁהַגּוּף שֶׁלִּי צוֹנֵחַ, בְּדֹפֶק מְשֻׁגָּע,

נִרְגָּע בְּשֶׁקַע זְרוֹעוֹתֶיךָ.

 

כְּשֶׁאַתָּה מַשְׁאִיר לִי אוֹר דּוֹלֵק בְּכִפּוּר,

וְאָז מְכַבֶּה בְּשֶׁקֶט,

מְפַזֵּר לִי אֶלֶף מַתְּנוֹת תִּשְׁרֵי.

 

כְּשֶׁאַתָּה מְלַטֵּף לְהַרְחִיק

פְּצָעִים עַתִּיקִים, מְחַבֵּק אֶת הָאִשָּׁה

שֶׁגָּדְלָה לְךָ, שׁוֹלֵחַ עֹגֶן

בְּלִי מִלִּים, בְּלִי אֲדָווֹת.

 

כְּשֶׁאַתָּה מַזְכִּיר לִי, פָּשׁוּט

כְּמוֹ לֶחֶם –

אַתְּ לֹא כָּל הַזְּמַן חַיֶּבֶת.

 

 

ד"ר אפרת לוצאטו היא מדריכה פדגוגית, חוקרת ומנחה בתחום החינוך המיוחד והנוירופדגוגיה. שירים פרי עטה פורסמו באנתולוגיות ובכתבי עת לשירה (״משיב הרוח", "הו!" ועוד). מִצְרָפִים הוא ספר שיריה הראשון.

 

מצרפים, אפרת לוצאטו, עורך: יחזקאל רחמים, ניקוד והגהה: עמרי שרת, עיצוב העטיפה ועימוד: ג'סיקה מלו, ייעוץ לשוני: שירה נחמני. סדרה: דבר בעולם, הוצאה: עמדה. הספר ראה אור בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תל אביב ובתמיכת משרד התרבות והספורט – מינהל התרבות