לגעת בעצב, רוחה שפירא, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה, שירים מתוכו בלוויית דברים משלי עליו
שְׁתַלְתֶּם ניגונים
כָּל הַלַּיְלָה הָמוּ מַחֲשָׁבוֹת בְּרֹאשִׁי
כַּר פּוֹרֵחַ הָרִים וּגְבָעוֹת
אֲרֻכִּים וּקְצָרִים הַדְּרָכִים וְאַבָּא שֶׁלִּי
מַחֲזִיק בְּיָדִי הַקְּטַנָּה לְיַד אֵיקָלִיפְּטוּס כָּרוּת
וַאֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ לַיְלָה טוֹב אַרְיֵה שֶׁלִּי
וְאַבָּא מַחֲרִישׁ בְּקוֹלוֹ הַשָּׁקֵט וְיָדָיו הַטּוֹבוֹת
וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מָקוֹם לְהַנִּיחַ רֹאשִׁי בִּדְמָמָה
לְהַקְשִׁיב לְקוֹלָהּ הַדַּק שֶׁל אִמָּא
נוּמִי נוּמִי יַלְדָּתִי אַבָּא הָלַךְ לָעֲבוֹדָה הָלַךְ הָלַךְ אַבָּא
וְהַשַּׁחַר עוֹלֶה וּפָנַי עֲמוּסֵי יָמִים וַאֲנִי מְשׁוֹרֶרֶת
שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים
"לגעת בעצב" – נקודת מבט
בעת קריאת השירים בספר היפה הזה "לגעת בעצב" חשתי שהציר המרכזי בכל השערים הוא רגש החלופיות. השנים עוברות והמילים צפות בעקבותיהן כמו רודפות אחר הרגע שקפא בזמן. זה לירי ורגיש ביותר וגם מפוכּח לעילא למול ההוויה. יש איזו מקבּילה יפה ועדינה בין השנים למילים: התיארוך, הצמחייה, החלון, המבט בנוף הקרוב והרחוק יותר – זה שבחוץ, ההפרדה בינם לבינך, הלְבַד, השֶׁמֶשׁ החוזרת בשירים בתוך השורות שיש לה תפקיד מרכזי ונשי – כל אלה הופכים את הטון השירי של הספר הזה למדויק ואיכותי. הנגיעה בעצב כאן היא לא מלודרמטית מחד גיסא וגם לא קרה ומחושבת מאידך גיסא. היא עדינה, מידתית ופוצעת ברגש המאופק שלה ובהתבּוננות החודרת, ולבסוף, יש לציין זאת, מתוך השירים המלֻווים בניסיון חיים עשיר, תקוות, הגשמות ואכזבות, בוקע גם אושר.
רן יגיל: מבקר, עורך, סופר ומו"ל
הנה עוד חמישה שירים יפים מתוך הספר "לגעת בעצב":
יכולה
בַּלַּיְלָה הַהוּא
לֹא הָיִיתִי יְכוֹלָה לֹא הָיִיתִי יְכוֹלָה בַּלַּיְלָה הַהוּא
הַלֹּא הָיָה כָּל כָּךְ גָּדוֹל יַלְדָּה קְטַנָּה וּבוֹכִיָּה כֻּלָּהּ יְלָלָה
אַבָּא אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְדַבֵּר וּפִתְאֹם הָיְתָה מִלָּה
יָד טוֹבָה כֻּלָּהּ מִלָּה וְשׁוּב הָיִיתִי יְכוֹלָה
כמה אני מילה
הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה שְׁבִילִים לָשׁוּב לְמָקוֹם רָטֹב רַךְ
כַּמָּה גּוּף כַּמָּה רוּחַ
אֵיפֹה מַתְחִיל הַחִבּוּק הַשָּׁבִיר
שָׁד נוֹתֵן פֶּה יוֹנֵק קוֹל הוֹמֶה כְּמוֹ גַּל
מִי מָה אִמָּא לָמָּה כַּמָּה כְּמִיהָה יְכוֹלָה לְחַבֵּק
אֵיזֶה קוֹל הוּא קוֹלִי כַּמָּה פֶּה הוּא שָׂפָה
מִי לִי מִי לָהּ מִי מָה אִמָּא שֶׁלִּי
כַּמָּה אֲנִי מִלָּה
פתאום התכלת
וְהַיּוֹם יוֹם וְהַלַּיְלָה לַיְלָה
וּפָתַחְתִּי חַלּוֹן אֶל עֲלֵי הַזָּהָב שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ וְיָדַעְתִּי
שׁוּב תִּפְרַח אַהֲבָתִי בֵּין גַּג לְצַמֶּרֶת
וְכֹה הָיָה
קוֹלִי עָשָׂה דַּרְכּוֹ וְהוּא שָׁב וְקָרָא לִי
בּוֹאִי רוֹחָה בּוֹאִי וְהָיִיתִי קַלָּה וּשְׁקֵטָה
וְרוּחִי סָעֲרָה וְגוּפִי כָּמַהּ אֵלָיו
וְהַלַּיְלָה חָלַף וְהַבֹּקֶר עָלָה וַחֲלוֹמִי בִּכְנָפָיו
וּבֵין כָּל הַדְּרָכִים וּשְׁבִילֵי הַשְּׁחָקִים וְהַקִּירוֹת הָאֲפֹרִים
פָּרְחָה פִּתְאֹם הַתְּכֵלֶת וַאֲנִי יָדַעְתִּי
בּוֹא יָבוֹא הַמְּבַשֵּׂר.
בּאה בַּימים
לִפְעָמִים הִיא בּוֹכָה כִּי
הַבְּדִידוּת כּוֹאֶבֶת כְּמוֹ שֶׁבֶר
וְשׁוּם דִּמְיוֹן אוֹ אֱמוּנָה
לֹא יְכוֹלִים לִהְיוֹת לָהּ קַבַּיִם
וְאֵין לָהּ אֲדָמָה לִצְמֹחַ
וְשָׁמַיִם לִפְרֹחַ
אֲפִלּוּ עָצִיץ קָטָן לֹא יָכוֹל בְּלִי
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
אִשָּׁה בָּאָה בַּיָּמִים.
ימי קורונה – 2020
המילים
וְכָל הַמִּלִּים שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת כּוֹתֶבֶת קוֹרֵאת לָהֶן שִׁיר
יָמִים רַבִּים חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹצָה לְהוֹצִיא אוֹתָן לָאוֹר
כִּי רַק כָּכָה אַרְגִּישׁ שָׁוָה וַאֲהוּבָה אֲבָל בַּבֹּקֶר הַזֶּה
פִּתְאֹם בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם הָיִיתִי
מוֹשֶׁכֶת חוּטִים קוֹשֶׁרֶת קְשָׁרִים מְחַבֶּרֶת חִבּוּרִים
כְּמוֹ צִפּוֹר קְטַנָּה בַּשָּׁמַיִם
אָז יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אֶת אַהֲבַתְכֶם אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת
כִּי אִם אֶת נַפְשִׁי וְהִיא הַנּוֹתֶנֶת.
2021
רוחה שפירא נולדה בקיבוץ גבעת השלושה (הישן). רוב חייה עד היום היא חברת קיבוץ עינת. אלמנה, אֵם לחמישה בנים, סבתא ל-11 נכדים ונכדות.
ספרי שירה קודמים:
אורו המריר של השחר (כרמל 2008)
הגוף כואב את ראשיתו (פרדס 2010)
השיר הוא רק תירוץ (עמדה 2013)
חדשים לַבּקרים (פרדס 2017)
לגעת בעצב, רוחה שפירא, עריכה: יקיר בן-משה, ניקוד: יצחק רפפורט, ציור הכריכה הקדמית והאחורית: נורית כהן, צילום העבודה בעמ' 107: עוזי שפירא, עימוד ועיצוב הכריכה: יגאל ארקין, רפידוגרף בע"מ, עמדה, 109 עמודים, 72 שקלים
.
שירים יפים ונוגעים, אוהבת. כך גם דבריך עוטפים אותם ברכות וביופי. תודה על ההכרות הזו.