רן יגיל

הגוש – נובלה, חלק 8

  יצאנו אל השמש הנדירה של אמסטרדם, והתחלנו ללכת. התעלות התנצנצו לי מול העיניים וסנוורו אותי. קראתי במדריך התיירים של "שיחור" שכל האדמה כאן הייתה פעם ביצות. לאט לאט כבש לו הבנאדם את המקום שלו וסילק את המים, בעצם רק הרחיק אותם קצת. בלי שהוא יִרצה ואפילו בלי שהוא יַרגיש – הם חוזרים. המים.    הלכנו מרחק מסוים ושתקנו. ראיתי ...

קרא עוד »

הגוש – נובלה, חלק 7

         "התגייסת לצבא כי גנבת טילון?" גירדתי את הזקן בפליאה.    "טילונים. שלוש עשרה בול. אז, אם היית מטביע אותם בירקון, אי אפשר היה לתפוס אותך. זה היה התענוג שלי. אני ריחמתי על עצמי שאין בבית כסף וכל זה. אימא שלי עבדה במשק בית עד שנהייתה חולה וחיְנו מביטוח לאומי, ואבא שלי, כשהיה עושה איזה מכה קטנה ...

קרא עוד »

הגוש – נובלה, חלק 6

  הבחור המכוער ששכב על הגב, הרצין בבת אחת והשתתק. הגרגרת שלו עלתה וירדה בתוך הגרון-שלד שלו; וסביב לג'וקים השחורים שהתרוצצו בארובות העין, הלבן נהיה אדום מרוב צחוק, כאילו נפקעו שם נימים קטנות. פתאום הוא פרץ שוב בצחוק היסטרי.    "קרעת אותם, אחי, לזה הם לא חיכו. את זה הם לא צָפוּ מראש ש- ש- ש- ש- שזה יקרה להם ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל