אורחת נוספת בבלוג שלי

מאיה ניב, תלמידה בכיתה ח" מבית ספר טשרניחובסקי בנתניה השתתפה בסדנת כתיבה מקוצרת בהנחייתי. סדנה שאורגנה לכבוד שישים שנה למדינה בשיתוף אגף שח"ר והמשורר ארז ביטון.
סיפורה ועוד שני סיפורים שאעלה בהמשך נבחרו על ידי לספר הסיפורים שירכז סיפורי ילדים מחטיבות הביניים בכל הארץ.

המאהב הנאצי

 

" תמותי! יהודייה חזירה " .

" עזבו אותי , לא עשיתי דבר ! "

כך אמרו אחד לשני בלי להבין אחד את השני.

 הוא הנהן בראשו לקצין שהיה לידו.

הרובה נשלף .

נשמעה ירייה.

דבר לא קרה , היה שקט מחריש אוזניים .

היא פקחה את עיניה בתקווה שהיא עוד בחיים.

"בואי !" אמר וסימן לה עם ידו.

היא הבינה את הסימן והצטרפה אליו. 

לפני שיצאו מן הצריף תלש ממנה  הקצין הנאצי את  הטלאי הצהוב , לקח את ידה ומשך אותה לעבר מגוריו.

" בגלל יופייך ניצלת".

היא לא הבינה דבר, לכן הנהנה בראשה .

" הוא  אדיב " חשבה .

לאחר יום גילתה שההפך הוא  הנכון .

מאות יהודים – בעלה וילדיה ביניהם נרצחו כשציווה ונרצחו על ידיו .

כל יום היא בכתה ובכתה , ללא  תקווה.

 היא זוכרת את היום המיוחד הזה , שלמרות כל רציחותיו  הרגישה אליו משהו. לא היה מדובר בשנאה. כעבור שנה , כשכבר למדה את השפה, נולדו להם שני ילדים.

" את חייבת להתנצר. עשי זאת בשבילי."

"למה שאתה לא  תתגייר ? "

" אוי אל תהיי טיפשונת, יהרגו את שנינו ! "

" ילדינו יהודים, מה יקרה להם ?"

"הם יהיו בסדר כל עוד הם איתי !"

" לא אשכח אותם לעולם!"

" אם לא תתנצרי, את יכולה ללכת."

" ובכן , אלך  אם זה רצונך !"

" לכי! לא אוכל להצילך שוב. אינך יודעת ? אוי, אתם היהודים נאמנים כל כך, ולא עוזבים את דתכם . אתם, כנראה, באמת חזירים ! "

" אתה יודע, שילדינו נחשבים ליהודיים! אז קח את ילדיך החזירים!"

" קחי אותם את! "

" בסדר  "

" היי שלום "

" השלום שלך לא יועיל לדבר "

הוא שתק. כך גם היא.

היא יצאה מן הגטו ללא חשש בין שערי המוות.

מוזר הדבר – שערים אלו הם גם למוות וגם לחיים.

כך חשבה בעת יציאתה.

היא עדיין טוענת כי הוא היה טוב ואומרת שהאהבה שלה אליו לא נגמרת .

" אולי הוא רצה להציל אותי ".