כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז
עדן מנזון, תלמידת כיתה ו' "לבאות", ערד, 2008
מקום לא ידוע
כוכבים כבו בשמים
ושקיעות כבות נפלו
על אריחי הים הכחול.
גלי מחשבה זעירים
פוגשים את קו החוף
של געגועי האהבה.
תקוות מנופצות
על מזח לבי,
דברים נשברים שם בפנים
ומחוללים את כאביי
הגדולים ביותר.
מסך מעורפל נפתח,
לנגד עיניי
חיילי המשמר שלי הובסו
וכל שעריי נפרצו.
רק העצב ממשיך לזרום
אל מקום לא ידוע.
חיוכים שלא הספקתי לקטוף
נבולים עכשיו.
כל טיפת אושר נושרת
על אדמת כאב,
וגם הגשם מתחזק,
כי המלאך שלי בוכה שם בשמים.
עדן מנזון,
תלמידת כיתה ו' מבית-הספר "לבאות"בעיר ערד
זכתה ב- 29.5.08 ב"פרס אגודת הסופרים", במסגרת תחרות הכתיבה הארצית בה זכו שישים תלמידים מרחבי הארץ להיכלל בספר היצירה של ילדי ישראל. את האירוע בבית הסופר הנחתה בהתנדבות השחקנית והסופרת חני נחמיאס. הזוכה עדן מנזון תטוס לבית אנה פרנק באמסטרדם.
לפרטים נוספים התקשרו לריקה ברקוביץ- מנהלת תחרות הכתיבה הארצית.
ריקה ברקוביץ: 050-8622276
וואו, שיר עצוב לילדה כל כך קטנה. יש בו משהו ממש ממש יפה.
אבל – הפרס. זה פרס ממש מוזר, לטוס לבית אנה פראנק. חינוכי מדי, שואתי מדי. ובכלל, השנה הייתי באושוויץ בפעם הראשונה בחיי, כל הסבים שלי שם. והרגשתי שבאיזשהו מקום המבוגרים זורקים את הילדים לכל המחנות האלה, כאיזה עונש חינוכי. זה ממש בולט שהולכים שם, שמישראל יש שם כמעט רק חיילים ונערים. ואין מבוגרים שבאים מיוזמתם. מארצות אחרות – דווקא כן. שאלתי את השאלה הזאת גם את המדריכה (הפולנייה) שהדריכה אותנו והיא אישרה את תחושתי. אני מקווה שאחרי בית אנה פראנק היא תלך לעוד מקומות, עדן, ותעשה חיים משוגעים 🙂
וזה מאוד מצא חן בעיני שהבאת את השיר שלה לכאן. זה מעשה נוגע ללב.
עצוב. יפה. מרשים.
אני חושב על ההצמדה של שני משפטים:
1. "עדן מנזון, תלמידת כיתה ו"…"
2. מתוך שירה: "תקוות מנופצות על מזח לבי"
וממשיך לחשוב
אכן שיר בוגר לתלמידת כיתה ו"
ועוד שיר אהבה משכנע