אוקיינוס הקברניט
מוקדם מוקדם בבוקר, כאשר האהילה החמה הבלחי אור קרירים,
הפכה המערה למאפיית לחמים. צמחים ותבלינים סודיים, שליקט במו ידיו מהרי הצפון
התמזגו בקמח מחיטה מלאה. במשך כל הבוקר נאפו כיכרות חומות ומלבניות שלעת
צהריים הוצעו למכירה בחנות השכונתית. חום התנור כלהט אוגוסט דחק והפחית
מחלל המערה. עד נעטפו כיכרות חמות בניילון נצמד בשקיפות אטומה והופקדו במכולת.
בזמן האפייה, דינה קראה ב"המשתה" לאפלטון. רגליה מהודקות אל בטנה. בידה
סיגריה גרמנית מעלה טבעות עשן. הוא ניגש אליה ובידו הלחם. כיכר טרייה ומהבילה.
"אפיתי את זה בשבילך", לחש לתוכה.
"כל השנה חיפשתי אותךָ".
"אני כבר זקן".
"אין לך שיער שיבה".
"את בטח רוצה בן זוג צעיר יותר".
"אתה לא בן הזוג שלי אתה המאהב שלי."
"אני לא מוכן."
"למה לא? הרי המאהב הוא המאסטר הלוקח אל האור ומזכה בחזיון".
"את קוראת יותר מדי."
"עם המאהב מתבוננים בלילה, דרך הירח אפשר להביט גם באור השמש. למה אתה
שותק?" היא שלחה אצבע והסיטה תלתל סורר מעיניו הטובות. הוא גלגל את גופו הארוך
ושקע בין ידיה. בשעת ערב מוקדמת נרדם על בטנו. כתונתו לבנה ותלתליו
הרטובים מפוזרים על הכר. תחתוניה הנקיים תלויים על דלת המקלחת. בכיור עלי תה
ירוקים נותרו על לובן החרסינה ושקט במערה, אפלה מתוקה, רק רחש המזגן נשמע
לאחר כבוי כל התנורים. דינה הביטה בו וראתה אדם. נהרת אושר הציפה כל חלקה
בגופה. מפני שהוא שמח בה ורוצה שתישאר. התבוננה בפניו מחליפות ומשנות צורה
וחזרה ושיננה בראשה שזהו אכן גוף ממשי שרוע לפניה שאינו מונע בעדה להתבונן
בו ולהשתקף.
מכל סוגי הלחם הוא הביא לה, שטף את שמלתה במים חיים והניח לפניה את אהבתו.
היא הניחה את בגדיה בארון בגדיו, נתונים כעוגן, שאם תאספם חזרה אל תרמילה
ספינתה תפליג ולא תשוב.
שלושים ואחד ימי אוגוסט הם ידעו יחד. שלושים ואחד צהרי אוגוסט לוהטים, בזמן
שאחרים צעדו ברחובות הרותחים ונבלעו באור השמש, בתוך המערה עלה ניחוח קפה
שחור באוויר הצונן. שם להט החמה לא איים ולא הזרה אימתו. זו הייתה מערה
לשכחה. כאילו שזרם בה נהר אליו היא השליכה את תעודת הזהות שלה, וזו נסחפה
בזרם.
אהבתי. ערוב מעניין של מציאות העשוייה מחומרים ומשפה שהם מעבר לה
היי חגית ומענין איזה תעודת זהות היא מצאה אחר כך…
זה בעצם ההבטחה של הסיפור, שאחרי שהולכים לקצוניות אחת יש סיכוי למצא משהוא חדש…
התאורים שלך הם כמו ספירלה, תאור בתוך תאור
להתראות טובה
טובה היקרה, אני כל כך אוהבת לשמוע את קולך. דברייך תמיד מקוריים ונעימים. כמעט גיליתי לך את הסוף. אך החלטתי להחריש.