אוקיינוס הקברניט
היא כרעה על מיטתו הרחבה והוא שאל אם היא נשארת לישון, נתן לה חולצה כהה
וארוכה עם ריח של בושם חריף שהתרכך וכמעט שדעך. אך היא נותרה ערומה, שרועה
על צידה בפישוט איברים מעל שמיכת חורף רכה, משתקפת בעיניו כוונוס מול ראי
קופידון בציור של ולסקאז. שיערה המסתלסל מעל עורפה נאסף בקפידה בסיכות
שחורות ודקות, אותן שלף אחת אחת, פיזר את קווצותיו אל הכר וטיפס וקבע את גופו
הכבד מעל בטנה, כרך את זרועותיו הרחבות סביב תלתליה הרכים כמוצא שלל רב. והיא
חשה שגופו אינו רגיל בכזאת אהבה, כי אישה אחרת חרטה לנצח את מקומה בזרועותיו.
גם בהעדרה הייתה אותה אישה נוכחת, והיא, רק אורחת, לא הוזמנה לחרוט את מקומה
על בשרו. לכן התכווצה ונדחקה מתחתיו, עצמה עיניה, לפפה והקיפה את זרועותיה סביב
עורפו, מופתעת מחום תנועותיו עד התפקעות עצמותיה. אך בו זמנית נשמרת לנפשה
ונמנעת מלהאמין באהבתו. זו רק אשליה. בבואה ד"בבואה של אהבה.
כל הלילה השקיפה על עצמה מן הצד, מזווית גבוהה ומרוחקת, מאחורי עדשת בלשים
שהושתלה בפינה נסתרת בתקרת חדרו. רק בבוקר, שמש אדומה שחדרה לחדר הגיפה
מעל פניו את סדין החשכה והיא נחשפה לעוצמת יופיו המסנוור, לעיניו המלוכסנות בתום
חיוור ושיער רך שניגר על מצחו הגבוה הדגיש ומסגר שפתיים גדושות בדבש משתפך
ובלתי מושג. יופיו היה ראוי לקנאה וגרם לה לרצות בו ליותר מלילה. ליותר ממקרה.
"זה כל מה שאני יכול לתת לך", אמר לה בבוקר.
"זה מה שרציתי לשמוע", שיקרה.
"את לא שונאת אותי, נכון?"
"לא, אני מאוהבת בךָ. מה שם המשפחה שלךָ?"
"רוזן. ושלךְ?"
"רוזנטל. דינה רוזנטל".
יפה משחק הקונוטציות הזה בין בבואה דבבואה של אהבה לבין הבבואה שלו עצמו המשתקפת בה, ונרמזת גם בזהות השמות אכן גם המקרה הוא יותר ממקרה. כתוב יפה.
חנה, תודה , הארת את עיניי.
היי חגית הספור נוגע בפחדים הדקים שלי, במפגש עם הנטישה בכלל לפני שהתחילו יחסים
השם המשותף בסוף זאת הברקה שמשקפת את המהות הבודדת של הדמויות, זה פתרון ספרותי מקסים.
להתראות טובה
טובה, תודה!!!!!!
מאד אהבתי
דפנה, תודה. מה שלומך?
שלומי טוב מאד ומזמן לא התראינו