אוקיינוס הקברניט

      בְּמִבְצַר יְרוּשליִם שלְךָ הרְחוֹקָה אֶקַח אִינְדִיאנִי אֶל פְּנִים בֵּית האבן מסבִיב לאש עצמוֹת אצְבָּעוֹת וְעֵיניִם תִּינוֹקִיות תִּהיה אוֹרָה כְּפוּלָה טְהוֹרָה יהיוּ כָּל הפָּנִים הטוֹבוֹת שלְךָ בְּמִבְצַר יְרוּשלַיִם הטוֹבָה יִהְיֶה אִינְדִיאנִי רַק לְעַצְמִי יִקח אֶת יַלְדַת אֵין- בּיִת אֶל פְּנִים בֵּית האֶבֵן אֶל חוֹפים של מעלה אֶל חוֹפֵי רקִיע זְהובֵי זִיו יְהוּדָה    

        הוא יונק אַהַבַתִי לַשַוְוא עוֹדֵנוּ רַץ בְּמעלֶה תִּלֵי שְרִירַיי הַרְפוּיִים הַמוּטַלִים לַרוּחֲ מתוֹךְ חַלַל פַּעִיל שֶל פָּנָסִים וְצִיפִּיָיה   יִלְבַש את אֵין מְעִילוֹ יְסוֹבֵב את אֵין לֵחְיוֹ וְיִהיֶה צֵל זְיכַּרוֹן      

  ילדי     יַלְדִי דוֹרֵךְ רוֹבֶה וְאֲנִי נִמְשֶכֶת לְשִכְחָה תָּמִיד אנִי מבִּיטָה בּוֹ כְּשהוּא נִרְדַם הירֵחַ מלְבִּין עוֹד יוֹתֵר   עֵינו רַכַּה בּזְמן הפְּרִימָה הכְּחוּלָה עֵינו רכּה כּרְגִיעָת קְנֶה רוֹבֶה   אנִי מִתְפּוֹרֶרֶת וְהוּא נָם אֶת מוֹתוֹ אנִי מְבַקֶשֶת לְהעִירוֹ לְהִתְמַזֵג עם שֶבֵר  יָם כְּדֵי שיוּכַל לַלֶדת אוֹתִי שוּב מזְהב חוֹל וּלְהנִיס את קרְחוֹנַי כְּמוֹ שֶמֶש  

      ראה את הזמן וחוש בהיותו החומר הממשי,התמציתי,של החיים. דע, שאתה יוצר את הצורה והאיכות של הזמן. ראה את  עצמך כנוסע בזמן. הרחק מעמך מחשבות על יעד, ויהיה  בידך לחיות את היעוד שלך. ראה ודע, כי בתור אמן עיתות – העבודה שלך ועיתות אי העבודה שלך נותנות יחדיו גוף וצורה לזמן. דע, כי בקבלה שלימה של הדרך שבה ...

         כדאי לצטט מג"ון ברגר: "עצם פתיחותה של הלשון עשויה לציין אדישות.(שוויון – הנפש של הלשון משודל לדבר עבירה ומועסק, באורח רציף ומתמשך, בעלונים, רשומות משפטיות, הודעות רשמיות,תיוקים משרדיים). השירה פונה אל הלשון בדרך, שמגמתה לבטל את האדישות הזו ולעורר נגיעה, עניין שבלב" * "הפיוט מביא את הלשון לכלל איכפתיות מפני שהוא עושה כל דבר לאינטימי. אינטימיות ...