כדאי לצטט מג"ון ברגר:
"עצם פתיחותה של הלשון עשויה לציין אדישות.(שוויון – הנפש של הלשון משודל לדבר עבירה ומועסק, באורח רציף ומתמשך, בעלונים, רשומות משפטיות, הודעות רשמיות,תיוקים משרדיים). השירה פונה אל הלשון בדרך, שמגמתה לבטל את האדישות הזו ולעורר נגיעה, עניין שבלב"
*
"הפיוט מביא את הלשון לכלל איכפתיות מפני שהוא עושה כל דבר לאינטימי. אינטימיות זו היא פרי עמלו של השיר, תולדת ההבאה לידי – אינטימיות של כל פעולה ושם – עצם ואירוע וזוית – ראייה, שבהם נוגע השיר. אין דבר מהותי. עיקרי, להציבו נגד האכזריות ושוויון – הנפש של העולם, יותר מאשר אותה איכפתיות".
מתוך הספר: ההשראה החוזרת לתיקונה מאת הצייר פסח סלבוסקי הוצאת בצלאל,קתדרה.
היי חגית
לפעמים אני עוסקת באיטימיות ולא חשה שזה מה שאני עושה?
וזה נכון… שיר טוב מעיף את הראש מקרב אותי אלי…
ניראה לי שגם את התלהבת מההבנה הזאת!
להתראות טובה