בננות - בלוגים / / במבצר ירושלים
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

במבצר ירושלים

 

 

 

בְּמִבְצַר יְרוּשליִם שלְךָ

הרְחוֹקָה

אֶקַח אִינְדִיאנִי אֶל פְּנִים בֵּית האבן

מסבִיב לאש עצמוֹת אצְבָּעוֹת וְעֵיניִם

תִּינוֹקִיות

תִּהיה אוֹרָה כְּפוּלָה טְהוֹרָה

יהיוּ כָּל הפָּנִים הטוֹבוֹת שלְךָ

בְּמִבְצַר יְרוּשלַיִם הטוֹבָה

יִהְיֶה אִינְדִיאנִי רַק לְעַצְמִי

יִקח אֶת יַלְדַת אֵין- בּיִת

אֶל פְּנִים בֵּית האֶבֵן

אֶל חוֹפים של מעלה

אֶל חוֹפֵי רקִיע

זְהובֵי זִיו יְהוּדָה


 

 

3 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין

    "ילדת אין-בית" זה חזק מאוד ונוגע.
    כמה כוח עלינו יש לגברים שמציעים לנו בית.

  2. אהבתי, את השיר כשלעצמו ואת השילוב עם הצילום. כפל הפנים, אשליה ומציאות-התפכחות.

  3. שיר מורכב, בגלל האינדאני, וירושליים, אורה כפולה, הרבה דימויים, לא ירדתי אל סוף דעתו, אבל יש בו כח אולי דוקא בגלל זה!
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן