אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

ילדי

 

ילדי

 

 

יַלְדִי דוֹרֵךְ רוֹבֶה וְאֲנִי נִמְשֶכֶת לְשִכְחָה

תָּמִיד אנִי מבִּיטָה בּוֹ כְּשהוּא נִרְדַם

הירֵחַ מלְבִּין עוֹד יוֹתֵר

 

עֵינו רַכַּה בּזְמן הפְּרִימָה הכְּחוּלָה

עֵינו רכּה כּרְגִיעָת קְנֶה רוֹבֶה

 

אנִי מִתְפּוֹרֶרֶת וְהוּא נָם אֶת מוֹתוֹ

אנִי מְבַקֶשֶת לְהעִירוֹ

לְהִתְמַזֵג עם שֶבֵר  יָם

כְּדֵי שיוּכַל לַלֶדת אוֹתִי שוּב

מזְהב חוֹל

וּלְהנִיס את קרְחוֹנַי

כְּמוֹ שֶמֶש


 

8 תגובות

  1. יאיר אסולין

    יפה.באמת יפה.

  2. מירי פליישר

    יפה
    הרגשה מוכרת של אם צעירה בארץ אוכלת ילדיה

  3. מזדהה עם הגעגוע הזה.

  4. ארץ אוכלת יושביה:
    בניה,
    אמהותיה,
    אבותיה.

    עד מתי?

  5. מיכל ברגמן

    אני אוהבת את החיבור המילולי שאת תופרת בין נשמות מחוברות. הפרדה-חיבור-תפירה-פרימה ושוב ושוב.
    והתמונה החדשה-ישנה יפה לך.

  6. מאוד מאוד יפה.

  7. אסתי ג. חיים

    יפה. כמה עוצמה וטרגיות במשפט- "אני מתפוררת והוא נם את מותו…"

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן