הכרטסת כותב ומצייר

נקודת המוצא. תחנת הרכבת “נובוסיבירסק-מרכזית” תחנת הרכבת “נובוסיבירסק-מרכזית” התלבנה ונהמה כמין סיר ענקי על מדורת הצופים הצעירים. כרזות בד אדומות לאין ספור ליקקו את הבניין בלשונותיהן הלוהטות, חבטו בכנפיים ודירבנו לשירת מקהלה: “אח, תפוח-אדמה-אדמה – איזה טעם – תאווה-תאווה!” הגדוד הסתדר ברציף לאורך הרכבת ועמד דום, נכון לנאומים הבלתי נמנעים. קטנצ"יק אחד בעל עיניים עגומות גדולות התרוצץ הלוך ושוב, הלוך ...

האיור  לגירסה הרוסית של הרומן "כרטיסים בקופה" שראתה אור במוסקבה ב2006.

רשימת הבלי-ההבלים שנעלמו מחיינו, ושווה לזכור אותם מסיבה כלשהי או ללא כל סיבה:   1. תוכנית הטלוויזיה “ברית המועצות בעיני אורחיה”; 2. ערדלים מגומי שהור מבריק עם לבד אדום בפנים, “גאַלאָשן”; 3. איגרות חוב מאובקות, קשורות בחוט רפיה, מסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים, עם מארכס-אנגלס-לנין-סטלין ותחנות כוח, אתרי בנייה לאומיים ומסילות ברזל, בין תצלומי משפחה מדורותיה הקודמים ותעודות הוקרה ...

רציף “חורשת-האשוח תחתית” הבעיה היא שהצמרת אף פעם לא יכולה והשיפולים אף פעם לא רוצים, וזוהי, על-פי מארכס, מצב הרה-מהפכה קבוע. נמוך משתוקק להיות גבוה, קטן שואף לגדולה, ואין חדש תחת השמש וגם מעליה. רכבת פרוורים פעוטה, בת שני קרונות, שהיא, בעצם, רק צעצוע, רכבת-פירורים, בחלומה הפרטי, מלא הכיסופים, הופכת לגמלת, לחמרת, לספינת מפרשים, לדיריז"בל, לאקספרס טרנס-עולמי עם תאי שינה ...

האיור  לגירסה הרוסית של הרומן "כרטיסים בקופה" שראתה אור במוסקבה ב2006 והוא קשור לפוסט הקודם

במה, בעצם, מדובר כאן? מה פתאום הגדוד היהודי הראשון על שם ז"ני מארכס? איזה מִדבר-שלג, לכל הרוחות? היה-היתה עיר נובוסיבירסק, עיר-שדה נידחת בת מיליון וחצי תושבים. והיו-היה בה בית-ספר מס" 10, שבו בילו המחבר העתידי וגיבוריו העתידיים עשר שנים, מתחילת היסודי ועד סוף התיכון. וכך זה קרה, מסיבות שונות, שהיה בחבורה שלנו רוב יהודי מוחץ – אי של זרות באוקיאנוס ...

וראה את הפוסט הקודם.

Nekoda Singer. Cafe. 2004, detail אולי שמתם לב לתופעה מוזרה שלפעמים מוסיפה נופך לחיי-פרווה התקינים שלנו. כוונתי למין פריצות מוזרות בזמן ובחלל. אחת מאלה נוצרה בהשראת המקום, כאילו אני יושב כאן ועכשיו, והגיבורים שלי, כולל אותי, אי-שם במדבר-השלג. ומה שמעניין עוד יותר – כתבתי את הקטע הקודם, שבו אני מתלונן כביכול על שתיקתי, לפני יותר משלוש שנים. מאז השלמתי את ...

    רחוב אבן-גבירול, תל-אביב.   נסיון החזרה לרומן שנעזב לא פעם ולא פעמיים, שהחליף שפה ואיבד כמעט כל דמיון לסיפור המקורי, הנסיון הזה נואש עד כדי כך, שאני נוקט בשיטת הנגד – אם יופיע דבר-מה שווה תעוד, זה יקרה רק בניגוד ל…, אף על פי ש…, חרף או למרות, במצב שאין בו יותר לא תודעה ולא זרם, אלא מקרה ...

חג סוכות שמח לקוראי האתר!