הכרטסת כותב ומצייר
רחוב אבן-גבירול, תל-אביב.
נסיון החזרה לרומן שנעזב לא פעם ולא פעמיים, שהחליף שפה ואיבד כמעט כל דמיון לסיפור המקורי, הנסיון הזה נואש עד כדי כך, שאני נוקט בשיטת הנגד – אם יופיע דבר-מה שווה תעוד, זה יקרה רק בניגוד ל…, אף על פי ש…, חרף או למרות, במצב שאין בו יותר לא תודעה ולא זרם, אלא מקרה ערום בלבד. צריך לנקות את הראש מכל התכניות ומכל העלילות. ולחכות… אבל לחכות בלי לצפות לשום דבר.
לך תדע איך זה צריך להימשך… מי שחושב את מלאכת כתיבת הספרים לעבודה אינטלקטואלית, שינסה כמוני את מזל קולמוסו ביושבו בבית קפה טיפוסי בתל-אביב, ברחוב על שם המשורר הלאומי שלומה אבן-גבירול. כדי לסייע למחבר המתחיל, מלאכי השרת מעיר על שפת הירקון שׂמו את הדיסקו הדבּילי שלהם בפוּל ווֹליוּם. בלי זה הם לא יכולים להחזיק מעמד אפילו דקה, שום דבר לא יעזור – עיר בלי הפסקות. עם ה'ציקי-ציקי-ציקי' הזה ברקע כל זכר על מחשבה, או לפחות על הרהור, שובק חיים לכל חי. צריך להכיר להם תודה על יצירת תנאים מיוחדים לניסוי המדעי שכזה. לאבן-גבירול עצמו אף אחד לא טרח להגיש ליווי אקסקלוזיבי שכזה, אז אל תדברו בגנאי הקידמה.
ישבתי שם חצי-שעה בלי לכתוב מלה. ואני שואל אתכם, גיבורַי האלמותיים, עמיתַי הנבונים, קוראַי המשוערים: מי הפסיד מזה? עלינו לשבֵח את הטעם המוסיקלי של החברה הפוסט-ציונית – רק בזכותו היצירה הצנועה שלי קצרה בעמוד שלם מהמתוכנן.
נסיון החזרה לרומן שנעזב לא פעם ולא פעמיים, שהחליף שפה ואיבד כמעט כל דמיון לסיפור המקורי, הנסיון הזה נואש עד כדי כך, שאני נוקט בשיטת הנגד – אם יופיע דבר-מה שווה תעוד, זה יקרה רק בניגוד ל…, אף על פי ש…, חרף או למרות, במצב שאין בו יותר לא תודעה ולא זרם, אלא מקרה ערום בלבד. צריך לנקות את הראש מכל התכניות ומכל העלילות. ולחכות… אבל לחכות בלי לצפות לשום דבר.
לך תדע איך זה צריך להימשך… מי שחושב את מלאכת כתיבת הספרים לעבודה אינטלקטואלית, שינסה כמוני את מזל קולמוסו ביושבו בבית קפה טיפוסי בתל-אביב, ברחוב על שם המשורר הלאומי שלומה אבן-גבירול. כדי לסייע למחבר המתחיל, מלאכי השרת מעיר על שפת הירקון שׂמו את הדיסקו הדבּילי שלהם בפוּל ווֹליוּם. בלי זה הם לא יכולים להחזיק מעמד אפילו דקה, שום דבר לא יעזור – עיר בלי הפסקות. עם ה'ציקי-ציקי-ציקי' הזה ברקע כל זכר על מחשבה, או לפחות על הרהור, שובק חיים לכל חי. צריך להכיר להם תודה על יצירת תנאים מיוחדים לניסוי המדעי שכזה. לאבן-גבירול עצמו אף אחד לא טרח להגיש ליווי אקסקלוזיבי שכזה, אז אל תדברו בגנאי הקידמה.
ישבתי שם חצי-שעה בלי לכתוב מלה. ואני שואל אתכם, גיבורַי האלמותיים, עמיתַי הנבונים, קוראַי המשוערים: מי הפסיד מזה? עלינו לשבֵח את הטעם המוסיקלי של החברה הפוסט-ציונית – רק בזכותו היצירה הצנועה שלי קצרה בעמוד שלם מהמתוכנן.
אתה צודק לגבי אוסף הצלילים הנורא שמשמיעים בכל מיני מקומות – לא רק היצירה נעלמת, גם הבריאות הנפשית…
אני לא אוהבת קניונים באופן כללי אבל השילוב של מוסיקת מעליות (נסבלת) עם קריין זחוח שמספר בהתלהבות על מבצע 1+1 בחנות לניירות טואלט – זה הורג אותי.
ולגבי היצירה – טוב אתה עושה, לדעתי. היא תתעורר יום אחד ואתם תפגשו בחיבה של ידידים ותיקים ותמשיכו לצעוד יחד, אולי בדרך חדשה.
בהצלחה.
תודה על תגובתך, מיכל!
כבר התחברתי לגיבורַי מחדש ובכוונתי להמשיך ולפרסם את תוצאות ההתחברות הזאת כאן, וראי את הפוסטינג האחרון.
:))
צחקתי בקול !
אהבתי את סגנון כתיבתך.
בכוונה חזרת על שתי הפסקאות פעמיים ?
כי אם כן, זו כבר יצירה בפני עצמה.
ולגבי הרעש: אויייייייייייי, כמה שגם אני סובלת ממנו.
תנו שקט, למען השם.
אנשים, אתם לא יכולים לתפקד בלי לסמא את כל חושייכם במנות עודפות של מידע להרגעת הבעתה ?
נקודא, זה שם נהדר,
ומוזמן לבלוג שלי כאן.
תודה, רונית, אשמח לבקר בבלוג שלך.
החזרה היתה מכוונת, רציתי לבדוק אם מישהו ישים לב לכך, ואת הראשונה.