גולדפיש משוררת ועורכת
12.00
Normal
0
false
false
false
EN-US
X-NONE
HE
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}
שירה שהיא מחול
על אסופת 'שירי רבקה מרים' (שני כרכים)/ הוצ' כרמל/ 2010 / אחרית דבר מאת אלמוג בהר
דפנה שחורי
המשוררת רבקה מרים (59) אינה מתכתבת עם צו האופנה. שירתה אינה משתייכת לאף זרם מוגדר, לאף קליקה ספרותית. ניתן לראות בה סוגה בפני עצמה – אי בודד וייחודי.
על גב הכריכה של אסופת כל שירתה, הרואה אור בימים אלה, כותב, בין השאר, דוד גרוסמן: "יש בכתיבתה תעוזה סגנונית ותוכנית, ובעיקר חירות פנימית בלתי מצוייה. יש בה אומץ לצעוד בעקבות בת-קול פנימית, לחלוף מבעד לסממני המציאות המוחשיים ביותר".
ואכן מדובר בשירת- אמת צלולה, המפכה זה 40 שנה כנחל איתן. פואטיקה מיוחדת, הנובעת ממעמקי התודעה, נוסעת אחורה וקדימה בזמן, תוך שהיא יונקת את השראתה בעיקר מעולמות התוכן היהודים המגוונים.
בין הדפים, מתגודדות דמויות תנ"כיות, המהדהדות סיפורי מקרא מופלאים, ובהם עקידת יצחק, הסיפור על תיבת נוח ומגילת רות. לעתים נדמה לקורא שאין זה ספר שירה, אלא ילקוט מדרשים ואגדות חז"ל, המבוססים על פרשנויות ועל דימויים מהמקרא.
השירים מדברים על בורות אפלים, מציירים פליטי שואה פעורי עיניים ומקוננים על מוות ואובדן. אך בזכות איזו קריצה שובבית אילמת, הנלווית כמעט לכל שיר ושיר, נהפכת שירה זו מיריעת שמיים אפלה וקודרת, ליריעה מילולית מכוכבת ומנצנצת.
לעתים, יכולה השירה הזו להיקרא כשירת ילדים נוראה, שכתבה נערה רגישה ומחוננת, ורוח אלוהית נחה עליה.
וכך, התנועה בין ילדיות ליהודיות, בין סמיכות אפלה לאור בוהק, בין מוטיבים ארצישראלים עכשוויים למוטיבים יהודים עתיקים, הופכים את מכלול שירתה האגדית- מיסטית למחול סינסתזי, הטורד את המנוחה בעירוב חושים, שבו נוזלות העצבויות, רואים את הקולות או טועמים מן המוסיקה.
"עין אחת בוכייה/ השנייה בחדווה מחייכת", כתבה המשוררת באחד משירי ספרה הראשון 'כותנתי הצהובה', שראה אור ב-1966- בהיותה בת 14 בלבד. נדמה כי במשפט הזה טמון הקוד הגנטי-פואטי של מכלול שירתה.
לפחות במקרה של רבקה מרים, במקום להכביר מלים, כדאי פשוט לקרוא את השירים. כי כמו שכתב יפה כל-כך המשורר אלמוג בהר באחרית הדבר לאסופה הזו: "על כתיבתה של רבקה מרים משוך דוק של קסם. אינך יכול להסביר אותו כי זאת דרכו של הקסם: או שאינו ניתן להסבר, או שההסבר, אם יתאפשר, יבטל את הקסם".
ביקורת מסקרנת שתגרום לי לזכור את השם, ולשלוף מהמדף בחנות בבוא העת..