בננות - בלוגים / / מבט שני/ מדור שירה ב'ישראל היום'
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

מבט שני/ מדור שירה ב'ישראל היום'

 

 

 

 

 

 

 

 דפנה שחורי

    
במסגרת חגיגות היובל להוצאת ' עכשיו' המיתולוגית בעריכת פרופ' גבריאל מוקד שזוקפת לזכותה גילויים של רבים מהמשוררים המרכזיים בארץ נדפס מחדש ספרה הראשון של יונה וולך – "דברים."מהדורה חדשה זו שקרויה כעת "דברים ראשונים" ואליה מצורפת אחרית דבר מרתקת של מוקד, חונכת סדרת ספרי שירה חדשה של הוצאת 'עכשיו' שנקראת "כתב עכשיו."
    
 

   לאחר הקריאה בקובץ הנדיר והעוצמתי הזה קשה להאמין כי בספטמבר האחרון מלאו 24 שנים למותה של וולך. התחושה היא כי חלפו 24 שעות לכל היותר חוק ההתיישנות כמו לא חל על שירתה החדשנית-מודרניסטית וככל שחולפות השנים נראה כי מעמדה רק הולך ומתחזק בקרב משוררים צעירים.

 

   נסים קלדרון בספרו "יום שני – על שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך" שיצא לאחרונה כותב: "סביב וולך נוצר פולחן. אין פולחן סביב דליה רביקוביץ. קוראים אותה אוהבים אותה אך לא סוגדים לה."הפולחן שעליו מדבר קלדרון – פולחן שהתחיל עוד בחייה של וולך – הוא כנראה זה שגרם לרביקוביץ לכתוב בזמנו את שיר הקנאה המקומם והמביך "סוף סוף אני מדברת."באותו שיר מרושע הפגינה רביקוביץ החיה את כוחה על פני וולך המתה תוך אנחת רווחה גלויה כי נפטרה מן המתחרה המאיימת.

 

   רביקוביץ , משוררת נפלאה כשלעצמה, שגם היא איננה איתנו כבר חמש שנים, לא פעלה בשיר זה על פי מצוות הכתוב בספר ויקרא (יט' (14"לא תקלל חירש."ודי בציטוט כמה משפטים מתנשאים אוויליים ונטולי טעם ספרותי דוגמת: "יונה , שלום /אני מדברת הפעם ואת כבר לא מפריעה" או: "אבל את, יונה , במצב חדש עכשיו / את בחורה מתה".או: "סוף סוף את נטולת צבע , ממש לבנה" או : "ילדה טובה מבית טוב/ אינה פוצה את פיה עוד /הגה לא מוציאה ".כדי שנבין כי בשיר זה קנאת הסופרים אינה מרבה חוכמה.

 

   "כשבאתי לקחת אותה מהעננים / היתה ענודה כבר / קולות הקוקו והתנשמת / ליהטה באוזנה" כתבה וולך הצעירה באחד משירי "דברים."ואני הירהרתי שהלוואי ויכולנו לקחת אלינו בחזרה מן העננים הרחוקים את המשוררת החד פעמית והמרכזית ביותר מבני דורה

 

   דברים ראשונים / יונה וולך; "כתב עכשיו" הוצאה לאור

 

    dafna.schori@gmail.com

 

 

 

 

 

 

 

 

16 תגובות

  1. גיורא פישר

    שלום דפנה
    אני מציע התייחסות אחרת למה שכתבה דליה רביקוביץ':
    משורר טוב (לדעתי) צריך להיות גם חכם.
    לא נתקלתי במשוררים טובים שהם טיפשים.
    מכאן, שדליה רביקוביץ' לא הייתה מטומטמת. היא בודאי ידעה את כל מה שכתבת כאשר כתבה את מה שכתבה.
    אני רואה בדברים שלה דברים אמיצים,שהרי ברור לה שלא את יונה וולך היא "מלכלכת" אלא את עצמה. היא מודה בשיר בכוח ובנפח של שירתה ואישיותה של יונה וולך.
    את ותיקה ממני בסצנת השירה ובודאי את יודעת שמה שדליה רביקוביץ' אומרת לקוח מליבם ומחשבתם של רבים וטובים.
    לה פשוט היה את האומץ להודות בכך (לפי תורת הפסיכולוגיה זה צעד ראשון לריפוי)
    מישהו סיפר לי שפגש בפסטיבל הסופרים בירושליים, את אחד הסופרים המפורסמים ביותר בעולם, ובשיחה איתו גילה אדם מפוחד שלא בטוח בכישרונו.
    דליה רביקוביץ' כתבה את זה במפורש.
    היא בודאי ידעה ש"הבדיחה היא עליה"
    שבת שלום
    גיורא

    • דפנה שחורי לגיורא

      גיורא אין ספק שדליה רביקוביץ- משוררת חזקה מאד- לא יכולה להיות טיפשה. ואני כידוע לך מאד מעריכה כנות בעיקר באמנות-שירה . אבל כאן את השיר הזה אפשר לראות כמעידה של רביקוביץ' ולר כשיר אמיץ. הסגנון , בחירת המילים, ההתנשאות(שכאן מקוממת ובשיר אחר יכולה היתה להיות מעניינת) פשוט שיר גרוע שהולך מבחינתו בגדולות אבל מתגלה בקטנות כישרון וקטנות נפש רגעית

      • דפנה שחורי-עוד לגיורא

        והנה השיר במלואו למי שרוצה לקרוא לשפוט :סוף סוף אני מדברת

        יונה, שלום,

        אני מדברת ואת כבר לא מפריעה.

        את עכשיו, ירחם השם, במחיצת קדושים וטהורים

        מי היה מאמין שתגיעי לכך,

        שתהיי רגועה.

        ואיזו מהומה שחוללת לאחר הפרידה

        יד איש באחיו לפתע. מכים, יורקים,

        ותלו במקומך על הקיר

        רק שני רישומים

        בכדי להזכיר,

        ואמרו שאת קדושה והחווירו

        ואמרו שאת טמאה ונאנחו,

        ואמרו קדוש קדוש, סרה סרה

        והרבה שיניים חדשות תלשו נתחים מן הגוויה

        וזה סימן שבפעם הזאת היית מתה ולא חיה,

        מתה שקטה,

        ואומרים עלייך דברים בחוסר טבעיות

        המון יורשים שהותרת אחרייך

        ונתת להם רשות

        ולא נתת להם אחריות.

        ובכל פעם שנוקבים בשמך ישנה שערוריה

        מעשה שהיה

        ומעשה שלא היה.

        היית אוהבת את זה אילו היית מביטה

        אבל את, יונה, במצב חדש עכשיו

        את בחורה מתה.

        ואת נמוגה וקרבה, ומשתנה ופושטת צורה

        סוף סוף את נטולת צבע, ממש לבנה.

        אצילות לא רצונית נפרשת ממך.

        לפתע יש לך נימוסים

        ויש לך עכבות.

        ילדה טובה מבית טוב

        אינה פוצה את פיה עוד.

        הגה לא מוציאה.

        יונה, מכל תעתועייך והליכותייך המוזרות

        ותחפושות הענק וההצגה שרצה כל הזמן,

        היה לך מוות יפה ואנושי וגופני

        ומעודן.

  2. "יונה, מכל תעתועייך והליכותייך המוזרות

    ותחפושות הענק וההצגה שרצה כל הזמן,

    היה לך מוות יפה ואנושי וגופני

    ומעודן."

    תאמר לי גיורא בכנות: שורות כאלה לא מעידות על מעידה איומה. איך אפשר לכתוב משפט כמו היה לך מוות אנושי וגופני ומעודן? איך אפשר לכתוב על מוות מעודן? חוסר רגש למילה והכל מתוך עיוורון של קנאה ופטרונות מורתית מקוממת שבא לצעוק לרביקוביץ כמנהגם של ילדים קטנים: 'הכל עבר עלייך'

    • דפנה שחורי-לגיורא

      גיורא בתגובה ללא שם זו הייתי אני

      • גיורא פישר

        שלום דפנה
        אולי המילה "מעודן" היא לא מילה מדויקת בתיאור מותה של יונה וולך.
        אבל אני קורא את השיר הזה מזוית שונה משלך.
        אני אפילו מזהה את הפחד האישי של דליה רביקוביץ' מ"מה יעשו לי חבורת הצבועים אחרי מותי שלי".
        בסופו של דבר ,אנחנו מגיעים לאותו מקום שעושה את השירה מעניינת כאשר השירה היא חשופה ומציגה מצב אנושי מורכב ומעניין ולכן כל אחד מביא לשיר את החוויות האישיות שלו.

        • דפנה שחורי- לגיורא

          גיורא, אני מבינה את הראייה שלך את השיר, אבל עם כל הכבוד להבנת השיר באופן שאתה מציע בפועל מדובר לטעמי בשיר גרוע פשוט גרוע ויותר מכך:פשוט טיפשי

          • גיורא פישר

            מעניין איך תופסים את השיר קוראים אחרים.
            שבת שלום
            גיורא

          • ישנה תחושה שהמשוררת מדברת אל ה"יונה" שבתוכה, כחלק ממנה, ומנהלת דיאלוג ביקורתי עם קול פנימי שעולה בה.

          • מזדהה עם נקודת המבט של גיורא.

            אני לא חושב שהשיר מרושע או טיפשי.

  3. שיר מדהים בכנותו.
    חכמתה של דליה מדברת את קנאת המשוררים
    וההתמודדות עם המוות ולא טפשותה.
    חבל שאת לא רואה את היופי בשורות האחרונות; את היופי שדליה עצמה אינה יכולה להתכחש לו.
    דווקא המוות המעודן והלבן מעניק ליונה עוד צבע שלא היה שם קודם – עליונות וחמקמקות של הפרא האציל.

  4. משום מה הגעתי את הפוסט הזה באיחור.
    דעתי כדעתו של גיורא פישר.
    יתר על כן, נניח שהיינו מחליפים בשיר את השם יונה, בשם "רחל" (המשוררת) או "אסתר" (ראב) או "אן" (סקסטון) או "מארינה" (צווטייבה), השיר לא היה "עובד"?
    ועוד איך היה עובד!
    משום מה, ההסתייעות ב"ביוגרפיה" ברשימה של דפנה אינה מסייעת לקריאה טובה של השיר.
    נניח שיונה תשתכח בעוד 100 שנים (אפילו זה יכול לקרות!) והשיר הזה יחיה, הקורא לא יתעכב לרגע על השם, אלא על כל השאר.
    ונושא השיר הוא מותה של אשה; לא להבין כך את השיר זה לא להבין את דליה רביקוביץ'.

    • במשפט האחרון של תגובתי לא דייקתי כפי שרציתי. התכוונתי לומר שהשיר הוא על מותה של משוררת.
      כשנכתב, רביקוביץ' הכירה היטב את שיר הקינה של סקסטון על פלאת, למשל.
      לרענון זכרונם ההיסטורי של קוראי עלי לציין שנשים כרחל, אסתר ראב, אחמטובה, צווטייבה, סקסטון ועוד היו נשים פרועות למדי, לפחות כוולך, אם לא יותר ממנה!
      אני אומר את הדברים בחיבה גדולה. הלוואי שהיו לנו משוררים פרועים כמותן.

  5. כשקראתי היום את השורות הבאות בשיר "דליה" (אגי משעול/ ביקור בית עמ' 88)

    אנחנו מחכות
    אני מנסה לנחש
    איזה שיר בחרת,
    התקראי משפטי פיפיות כמו
    "סוף סוף אני מדברת"
    או "את כבר לא מפריעה"

    נזכרתי ב"פוסט" הזה. אני מביא הדברים, גם אם באיחור כה ניכר.

  6. בסוף ספר השירים (ביקור בית) יש הערה השופכת אור נוסף על הערתי הקודמת ועל הדיון כאן. הנה ההערה בשלמותה:
    "השיר מוקדש לדליה רביקוביץ ונכתב בעקבות ערב שנערך ב"צוותא" לזכר יונה וולך, בו קראה דליה את שירה של יונה "יונתן"

  7. בסוף ספר השירים (ביקור בית) יש הערה השופכת אור נוסף על הערתי הקודמת ועל הדיון כאן. הנה ההערה בשלמותה:
    "השיר מוקדש לדליה רביקוביץ ונכתב בעקבות ערב שנערך ב"צוותא" לזכר יונה וולך, בו קראה דליה את שירה של יונה "יונתן"

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי