ראשית, תודה לכל המברכים והמאחלים בפוסט הקודם, ותודה מיוחדת לכל מי ששלחו אלינו טקסטים. קצר-העט 'זוטא' יעלה לרשת בשבועות הקרובים, ואז נשמח אם תבואו לבקר. בינתיים, אםאתם מכירים עוד כותבים, אתם מוזמנים להפיץ בין חברים-כותבים ובכלל את כתובת המייל שלנו (zuta@bhasofer.org.il) שבינתיים התגברה (בשעה טובה) על מחלות הילדות ומצפה בכליון עיניים לטקסטים.
שנית, בלי קשר ל'זוטא', נדמה לי שסוף סוף הבנתי מה אני רוצה מהבלוג הזה. בזמנו, כשפתחתי בלוג ב'בננות', חשבתי לייחד אותו לפרסום טקסטים שלי – ישנים וחדשים – ואף עשיתי זאת, כולל סיפור קצר בשם 'ליכטנשטיין' שנכתב בהמשכים, ישירות לבלוג. ואז, אחרי תקופה מסוימת של כתיבה כזו, הרגשתי שהמחויבות הזו 'ליצור טקסטים בשביל הבלוג' מקשה עלי, ולקחתי חופש.
לאחרונה חזרתי לקרוא יותר ב'בננות', ואז גם נתקלתי בפוסט של יעל על מהותו של בלוג בעיניה. היא כתבה שם בכנות על כך שהמטרה לא היתה ליצור מקום לפרסום טקסטים, אלא לפרסום בלוגים של ממש – טקסטים יומניים, ספונטניים, על מה שקורה ומה שמרגישים ומה שחושבים ובכלל.
אני כמובן מסכים לגמרי עם יעל לגבי מהו בלוג, אבל הבעיה היא שיש לי כבר בלוג כזה, ותיק יותר, עם קהל קוראים קבוע, המשמש אותי גם לתקשורת עם משפחה וחברים מעבר לים. ופיצול האישיות בין השניים מבלבל לחלוטין, אם כותבים בשניהם ברמה האישית וברמת ה'מה שעלה לי בראש'. בקיצור, בלגן.
אבל בלי להבטיח ובלי להתחייב לכלום, הייתי רוצה לנסות לגלות מחדש את הערוץ הזה, ולכתוב בו… המממ…. כל מיני דברים שאני חושב, בעיקר בתחום של יצירה, אמנות וביקורת, כולל 'ביקורות' (או אם נדייק: טקסטים אישיים בתכלית וללא יומרה 'מקצועית') על יצירות שונות ומשונות (ספרים, סרטים, קבצי שירים, קליפי יוטיוב ומה שלא יבוא לי). במליםמ אחרות: חזרתי, נעים להיפגש שוב.
את תחושת פיצול האישיות אני יכולה להבין – באמת אני לא יודעת איך אפשר להסתדר בו-זמנית עם ניהול כמה בלוגים (אבל אני מכירה כמה אנשים שמסתדרים עם זה מצויין). נראה שעכשיו מצאת איזה פתרון שיכול לעבוד.
בהצלחה 🙂
יש לי פיצלוש אישיות.. גם לי גם לי גם לי..!!
היי רונן, קודם כל מזל טוב. אבוא לבקר.
שנית, בעיקר מה שהתכוונתי זה שמותר בבלוג לפרסם מה שרוצים: החל מרשמים אישיים ספונטניים, דרך תמונות של הילדים והכלב, ועד מאמרים ויצירות. כוונתי היא שלא היתה כוונה לייצר כתב עת לספרות, אלא לאגד אנשים כותבים תחת בלוגיה אחת, ולתת להם את האפשרות לפרסם מה שהם רוצים. זה שהרוב מעדיפים לפרסם רק יצירות, אותי קצת מעציבף כי קיוותי ליותר. למשהו יותר אישי. אבל זו זכותם המלאה. וכל אחד יעשה בבלוגו כטוב בעיניו. זה מה שאני מנסה להגיד כל הזמן. ואין מהנ להתנפל על אך בלוגר, כי בלוג הוא רק במה קטנה ביותר שהיום כל אדם בעולם יכול להשיג לעצמו. וובבלוג לא חייבים לתת את הטוב ביותר, כי ממילא הוא מעין סלון קטן, לא יותר. מקום זהו הכותב יכול להימצא בנעלי הבית שלו, לכתוב על כל מה שהוא רוצה, לפרסם גם טקסטיים בוסריים אם בא לו, זכותו, לפרסם את עצמו אם בא לו, גם זו זכותו.
אני אומרת את זה שוב ושוב, אם לפאק'צה מותר לעשות את זה, למה לסופר ומשורר אסור?
זה מה שאני מנסה להסביר כל הזמן, וןנראה לי שאף אחד לא מבין.
ואיזה כיף שחזרת!!!! תכתוב מה שאתה רוצה. אני תמעד נהנית לקרוא.
ברוך השב, רונן. קולך חסר פה.
מחכה לקרוא אותך
היי רונן
הוידוי שלך, זה -כתיבה בךןגיסטית-
מבינה את ההרהרוים — זה מה שחשבתי לפני שהתחלתי לכתוב, ועשיו אני ממעטת. לדבר…. כאן ועכשיו
אולי אקבל השראה מימך
להתראות טובה