חזקת החפות, דיבה, תקשורת (על פרשת לאור)

חזקת החפות היא ללא ספק גורם חשוב בדמוקרטיה. ההחלטה להעביר לבתי המשפט את היכולת הבלעדית להכריע את דינו של אדם נועדה להגן על החלשים, האאוטסיידרים וה'מוזרים', כדי שלא יואשמו אוטומטית בפשעים שלא ביצעו, ויורשעו בידי ההמון. אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו כדי שהמשפט יתנהל בשלווה ולא בלחץ ההמון (זה, אגב, לא תמיד מצליח), וכדי שלא ייגזרו עונשים ממשיים על מי שאינו אשם.
מצד שני, צריך לזכור שבית המשפט אינו כלי מושלם – מאזניים קוסמיים הקובעים בוודאות את האשמה ומידתה – אלא מערכת אנושית להפליא, עם מגבלות שונות ומשונות, ובמקרים רבים יוצאים אנשים 'זכאים מחוסר ראיות', או מורשעים בסעיף אחר במסגרת עסקת טיעון; כתוצאה, הדרישה לבסס את *השיפוט המוסרי* לגבי מעשיו של פלוני על תוצאות משפטו היא בעייתית. אנחנו יודעים שבהחלט ייתכן שאדם יצא זכאי בדין, או אשם בעבירה מופחתת, למרות שקלונו המוסרי ברור. יש מספיק מקומות שבהם המעשים עונים להגדרה 'כשר אבל מסריח', ומספיק אחרים שבהם החוק דורש משא ראיות מסוים כדי להטיל עונש – ויש מספיק ראיות כדי לשכנע מספיק אנשים שהמעשים היו לא מוסריים, אבל לא מספיק כדי להרשיע במשפט.

וכאן אנחנו מגיעים למר לאור.
לאור עדיין לא הורשע בשום עבירה, ולכן, *מבחינה חוקית* הוא עדיין בחזקת חף מפשע, ובכך צודקת הידידה שלי. זה אומר, למשל, שעם כל הכאב לא ניתן לנקוט נגדו צעדים שנוקטים נגד מי שהורשע. לדרוש את פיטוריו מעבודתו פירושו, אכן, להפוך את ההמון לבית המשפט – וזה תקדים מסוכן (ניתן לדרוש השעיה עד לבירור החשדות, שכן זו מאזנת את החשדות הכבדים עם חזקת החפות). מצד שני, ברמה המוסרית אני לא רואה פסול בכך שאנשים כותבים את דעתם על המעשים ומפרסמים את החשדות, את העדויות, את ההתנהגויות. זאת משום שהחוק כבר לקח בחשבון את האפשרות שפרסום חשדות יפגע בשמו הטוב של אדם וכך 'יעקוף' את חזקת החפות ויהרוס את חייו של אדם חף מפשע. המנגנון הזה הוא כמובן מערכת החוקים נגד הוצאת דיבה.
צריך לשים לב שחוקי הוצאת הדיבה  לא רק מאפשרים הגנה-שלאחר-מעשה למי שהועללו עליו עלילות; אם זה היה המצב, צריך היה לקחת בחשבון את פרק הזמן הארוך של המשפט, את ההוצאות הכרוכות בו ואת החשיפה הציבורית המעורבת, וניתן היה לומר שהקושי הכרוך בתביעת דיבה עלול להרתיע אנשים חפים מפשע מלתבוע ולגרום לכך שהציבור יעשה משפט ולא מערכת הצדק. אבל לא כך הדבר: חוקי הוצאת הדיבה משמשים בעיקר למניעה, להשתקה; הרי אלמלא חוקים אלה, אותן שמועות על יצחק לאור שהתרוצצו בלחישה בין חברים במשך שנים, ואחר-כך הסתובבו ברשת זמן מה, היו יוצאות בקול תרועה כבר מזמן. האיום בהוצאת דיבה חזק כל-כך, עד שהוא גורם לאנשים להתכחש במקרים רבים לטענות אמיתיות (וזאת למרות העובדה שבמשפטי דיבה עומדת לזכות המואשם הגנת 'אמת דיברתי') כדי לא להיגרר להליך הזה. על מנת לשבור את חומת השתיקה שבנו חוקי הדיבה סביב לאור היה צריך משקל עצום של עדויות, עדויות תומכות ורמזים – ולכן עצם העובדה שהיא נשברה, שאדם כה 'מכובד' הואשם בהאשמות כאלה, היא מבחינתי מספיק כדי לוודא שלא נעשה כאן עוול מוסרי, שלא 'מעלילים עליו', ושזה לא היה יכול לקרות לאזרח תמים שלא עשה דבר. ואגב, אם אני לא טועה לא הוגשה עד כה תביעת דיבה מטעם לאור.