מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

לא כאן

אני לא ממש כאן – עבודה, הבלוג השני, עדכונים בוויקיפדיה ובכלל גוזלים את זמני, ואני מתנצל שאני לא מצליח לקרוא ולהגיב בכל הבלוגים סביבי. בינתיים, שיר קטן וצנוע, אולי לא גמור, שנכתב לראשונה לפני כשנתיים.

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}


**

היה לנו ים בחצר האחורית

בריכה מתנפחת

זרנוקי מים של אבא

דשא, אולי,

וצללים.

 

בזהירות לא לטבוע

כבר אינני יכול.

שונא את הקיץ.

בריכת עלים יבשים.

11 תגובות

  1. שיר יפה. גם אני עם מלא עיסוקים אחרים עכשיו….

  2. גם אני שונאת את הקיץ, ולי, במקומותינו, יש יותר חודשים בשנה לתרגל את השנאה הזאת מאשר לך. 🙂
    אבל – עלים יבשים – זה שייך לעונה אחרת, לא?

    • צודקת, כמובן, וזו אחת הסיבות שהשיר הזה בעבודה. וגם שהוא יכול להיכתב רק בישראל, שם יכולים להיות עלים יבשים ועדיין מספיק חם שבתודעה שלי זה קיץ.

  3. זה מקסים רונן. השורה הראשונה והאחרונה במיוחד סוגסטיביות לי (אולי אעשה לי תרגיל כתיבה מהן ברשותך).

  4. יפה. כדאי רק אולי לחשוב על חלופה למלה "שונא" שקצת פורמת את העדינות של השיר

    • יכול להיות, למרות שאני לפעמים אוהב לפרום ביד גסה עדינויות שנראות לי מעודנות יתר על המידה.

  5. יפה ואפל, כרגיל אצלך.

  6. הי רונן,
    הבית השני כמעט הייקו בעיניי.
    חיבור בין שני הבתים נראה לי מיוחד, קיץ בעיני ילד שנהנה מבריכה אבל יש גם צללים, וקיץ מבוגר בבית שני שמרוב עלים יבשים כבר לא רואים את המים.
    יבש, אולי היה דשא אבל צללים היו והפכו למציאות של קיץ. אין פלא ש"אני שונא את הקיץ" מופיע בעוצמה שכזו.
    מעניין שכבר קראתי שני שירים היום שבהם מופיע הקיץ כמשהו שאנשים לא אוהבים. מוזר לי. לעיתים נדמה לי שאני ממש חיה… רק בקיץ.

    • אני חושבת שנגעת בעיקר של השיר ובעיקר הקושי שיש לי איתו: הוא נכתב משתי נקודות מבט, שמכל אחת מהם הדברים מתפרשים אחרת. איך לחבר ביניהם, זה משהו שהלוגיקה לא יכולה להכיל.

  7. איריס קובליו

    רונן, שתי מינאטורות עדינות.
    ובגלל שכ"כ עדינות אני מתקשה להציע לך מספריים, לגזור מילה אחת או שתיים, לתספרת מושלמת.
    אבל מרגישה צורך שתביא עוד מיניאטורות כאלה כאן.

    ותודה על תגובתך אצלי- כתבתי לך תשובה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר