בננות - בלוגים / / שיר מתל אביב
מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

שיר מתל אביב

באחד מערבי השירה שנערכו לרגל השקת "סימני נשיכה" בשבוע שעבר (ואגב, תודה לבלוגרים שבאו לבקר!) ציינתי שמאז המעבר לגרמניה אני כותב שירים יותר מרוחקים, מנותקים, זרים, מתבוננים – פרט לביקורים בארץ, שאז נכתבים לי שירים דחוסים, מחאתיים, פוליטיים. גם הביקור הנוכחי אינו שונה (הוא אולי שונה רק בכך שהיה דחוס כל-כך עד ששירים כמעט ולא נכתבו בו כלל, ואולי הם עוד ממתינים), אבל קשה לי להביא את עצמי לפרסם את הטקסטים ממנו – אולי בגלל שהם עד כדי כך בלתי משויפים. במקום זאת, להלן שיר שנכתב בביקור הקודם בארץ, באוגוסט, ועבר עריכה מינימלית (אבל לא יותר מזה):

יש מי ששונא ערים לפי ריחן
תל אביב באוגוסט, למשל, מצחינה
מריח זיעה בחדרי מדרגות מכובדים
בהם עוברים כדי להגיע
לשירותים של בית הקפה/פאב/תחנת ריענון
בטרם תשוב אל העיר המשסה בך ענן מטונף
השורטת בגב האגודל תחושת דחיפות דרמטית
חדרי מיון, התקפי חרדה
ואי-נוחות הגוף המזיע והמתעייף
סוחטת, דוחקת אותך לפינה
עד שאתה מתייאש,
מניח את ראשך הנוטף
וריחה אותך
עוטף

22 תגובות

  1. אוהבת את השיר הזה.

  2. מוזר, אני קראתי את זה כשיר אהבה…

    • ואני חשבתי שזה שיר מצויין. פשוט מאד.
      התיאורים והדימויים יצרו/ עצרו /לעסו את האוויר /רה/רע של ת"א באוגוסט ( הזמן הכי מתועב עלי אישית , אגב) ויש בו קצב נכון והוא נע בין תיעוב לחמלה לשריטה.
      ותודה.

    • לשירה –
      לא מוזר. זה באמת שיר אהבה לעיר (למרות הסיוט שהוא לחיות בה באוגוסט).

  3. הוא כל כך אוהב את תל אביב שיחזור לתל אביב

    • שיר יפהפה מלא אהבה לתל אביב שבעיני בלתי נסבלת בקיץ והנה אצלך אהבה שאינה תלויה בדבר.
      הלו! נעמי! להתעורר. אם בא לך להתקיף לפחות תקראי את מה שאת מתקיפה.

  4. מעבר לנושא עצמו, השיר בינוני ומטה, מ ה לעשות? ומי שמבין יבחין .ועוד משהו "כל הלא מבינים שיזזו הצידה כדי לתת למבינים לעבור"

    • זכותך לא לאהוב את השיר ואף למתוח עליו ביקורת, אבל אני לא חושב שיש מקום לנימה הבוטה שלך, או להאשמות שאת שולחת, וחבל.

  5. ענבל כהנסקי

    אוקיי זה הרבה יותר טוב. עדיין,דורש עריכה.. אבל חזק

  6. שיר יפה.
    גם אני חייתי בגרמניה כמה חודשיים. אני זוכרת שאמרנו( חברי) שהלוואי ועיבירו את היופי של גרמניה לארץ ויציבו בה את ירושליים.במיוחד הסתיו הגרמני מהמם.
    רק הזכרונו שעולים משם ..האסוציציות קצת הורסות את התענוג, לא?

    • אני כמעט ולא נתקל ב"אסוציאציות" מהסוג הזה, כך שאין מה להרוס.

      • כיף לך. אני עם עבר שואתי סיוטי בחלומות .אין סיכויי שיגררו אותי לסרטים בנושא.
        וכל פעם שהייתי על הטררם והפקחים היו נכנסים מאחורה וסוגרים דלתות מיד ראיתי את עצמי באיזה מחנה מוות קרוב. רק לשמוע את השפה והנחרצות המרושעת והדקדקנית הזאת בהיגוי עושה לי צמרמורת.
        אבל אין לזה שום קשר לשיר.

  7. מאוד מאוד הורס ומכאיב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר