בננות - בלוגים / / תיל (12 מתוך 22)
מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

תיל (12 מתוך 22)

בסוג של התעקשות, אני ממשיך לפרסם את סדרת קטעי הפרוזה הקצרים על פי קלפי טארוט.

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

תיל

הבגדים הרטובים תלויים על ניל כמו כביסה מחוט.  הגוף שלו מרגיש כמו המון חוטי תיל דקים שמחוברים אחד לשני בקצוות, מולחמים בעדינות, יוצרים את המסגרת שעליה תלויים הבגדים. מסביבו יורד גשם.

ניל הולך ברחוב ריק מאנשים, בסוף הלילה, בחורף.  ירושליים מסביבו מלאה בבתי האבן ענקיים ואורות פנסי רחוב הכבים בזה אחר זה לקראת הזריחה.  בצדו האחד של הרחוב כבר אפשר להתחיל לזהות את אבני המרצפות.  ניל עומד על הגדה השניה, כשהמעיל השחור הארוך שהוא מרכיב על מסגרת גופו שרוי עדיין באפלה גמורה.

מוריד את התיק מהגוף השרוט.  מתנות יום הולדת.   הוא הולך עכשיו הביתה מהמסיבה. מה לא הביאו לו. דיאן הביאה סט לתה.  מורדי הביא בקבוק שמפניה.  וליאנה…  הוא מסתכל מסביב בחשד, זורק סיגריה לרצפה ושולף מהתיק את החפץ המאורך.  “חרב אמיתית," היא אמרה, "מעוקלת, כמו במזרח," והוא מחליק אותה מהנדן וחושף את המתכת לאוויר הקר, הרטוב, שיחמצן ויחליד אותה עד תום.

שוטר בצד השני של הרחוב עובר במהירות וכנראה לא רואה אותו.  ניל עומד שפוף, קפוא, מסתיר את החרב המעוקלת במעיל וסוגר עליה באצבעות קרות, גרמיות, שלדי-תיל עליהם תלוי עורו הרטוב, הלבן.  הוא סוגר את האצבעות בחוזקה ומהדק את הלהב בתנועה חזקה אל תוך המעיל. 

השקט הגשום נמשך.

לפי הקלף הזה

6 תגובות

  1. אהבתי. קצרצר חזק.

    • תודה. אני שם לי למטרה להחיות את הסיפור הקצרצר כצורה אמנותית; בין השאר, זה אחד הדברים ששהייתי רוצה לעשות בזוטא.

  2. אוי.
    הפרוצדורה המדוייקת שבמשפט על הידוק הלהב אל תוך המעיל לא ברורה לי לגמרי, אבל אני מתארת לעצמי מה הוא עושה. מתאים לקלף, וגם לסיפור הנורא ההוא מהגירסה הגרמנית המקורית של "יהושע הפרוע", עם המספריים.
    "שקט גשום" – זה יפה, וגם תיאור השחר הירושלמי.

    • טוב, נכתב לפני זמן רב אז קשה להאמין שגם אני יודע את הפרוצדורה המדויקת. ואולי היא לא משנה (-:

  3. תַּלְמָה פרויד

    אוי, קלף משוגע 🙂
    אבל מרתק.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר