לא הייתי כאן זמן מה, בשל הנסיעה העמוסה לארץ ועומס העבודה שבא אחריה. זה מתבטא, כמובן, לא רק בפוסטים אלא גם בהעדרי כמגיב מבלוגים אחרים. הלוואי שיכולתי לומר שזה זמני, אבל הזמנים עמוסים ומי יודע כמה אהיה פה בקרוב. בינתיים אני ממשיך בסדרת הקטעים על פי קלפי טארוט – לפחות עד 22 נגיע.
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
ליצן
"היא לא שיא היופי," הליצן אמר לעצמו. היא קצת עגלגלה, קצת רכה מדי ודווקא בפינות. הוא עשה פירואט גדול באמצע החדר ונעמד על האף. היא צחקה. היה בו משהו שהזכיר את אבא שלה, היא אמרה. הוא שאל, "אני תחליף אב בשבילך?" היא שתקה. אחר-כך היא בקשה שיספר על עצמו והוא הראה לה כמה טריקים עם הקלפים. בפנים הוא חשב שהיא גם לא ממש מעניינת, אבל שמר את דעותיו לעצמו וקד קידה עמוקה. "ההצגה חייבת להימשך," הוא אמר, או חשב, או משהו בין שני הדברים. היא מחאה כפיים בהתלהבות, את זה לפחות היה לה. היא ידעה להתלהב מהדברים הנכונים. הליצן רקד סביבה ונעשה עצוב יותר מרגע לרגע. בשלב מסוים הוא אפילו הפסיק לדבר והתחיל לבהות באוויר. היא שאלה אותו למה הוא בוהה והוא אמר שזה מין הרגל. היא אמרה: "אתה מוזר," והוא הודה באשמה. הם שתו קפה והוא הציע לה לבוא ולרקוד אתו. היא הסכימה, אבל צחקקה במבוכה ואמרה שהיא לא יודעת לרקוד. "לא נורא, גם אני לא," הוא זרק לה משפט ורץ למרכז הבמה, והיא אחריו, מתנשפת, באור המתחלף היא נראתה אפילו עוד יותר פתטית, התנועות שלה היו מגושמות ופעמיים לפחות היא נפלה על הרצפה. הליצן הרים אותה באבירות וחיבק אותה בכל פעם שנפלה, אבל נזהר שלא לקלקל את האיפור. היא בקשה שיפסיקו והם שוב התיישבו, אבל הוא כבר היה מאוכזב וחיפש משחק חדש. היא התחמקה לו מהעיניים והייתה לו תחושה שהוא מאבד אותה, אז הוא סיפר עוד בדיחה והיא שוב צחקה. היא הייתה כל-כך עגלגלה כשצחקה, הוא חשב שעוד רגע תתפוצץ. פתאום היא אמרה, "אני אוהבת אותך," ושוב שתקה. הוא ניסה לחבק אותה, כמו שידע, אבל היא התרחקה. הוא שאל מה קרה אבל התשובה שלה לא עניינה אותו בכלל. אחרי שדיברה הוא אמר שזה לא נורא וליטף לה את השער. אחר כך הוא עשה לה פרצוף חמוד והיא צחקה, שוב צחקה, כשהלחיים התפוחות שלה מתעופפות לכל הכיוונים. הוא נזכר במסך המתנפנף ועשה עוד קידה עמוקה, מתוך הרגל, מצפה למחיאות הכפיים. השער שלו כמעט נגע בקרקע והוא שמע את השקט הבלתי-צפוי, ולכן עבר מיד לגלגול לפנים ויצא ממנו לעמידת ידיים מצחיקה. העולם היה הפוך אבל הוא הצליח לראות שהיא נעלמה. ארבעה אנשים עם חלוקים לבנים העמיסו אותה על מיטה גדולה וחיברו לה צינורות לכל הגוף. באוויר היה ריח קלוש של תה צמחים וסוכריות מנטה. ובין הקירות המסוידים לבן היא ראתה אותו, בוהה בה בעיניים כחולות וזגוגיות מבין הידיים, כששערו השחור מלטף בעדינות את הרצפה, וצחקה בפעם האחרונה, צחוק שהתגלגל במסדרון מצד לצד בלי לעצור, חלף דרך הליצן ההפוך ונמוג לתוך שקט לבן.
אל הקלף
מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
סיפור נהדר. ממצה את הכוח והאפיונים של הסיפור הקצרצר.
ספור מקסים, סוף מפתיע ונוגע