מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
כביסה
בְּרֶמֶן הרגיש את המוות בכל תנועה, בכל נגיעה שלו בחבל הכביסה המתוח שרטט מתחת לאצבעות כמנסה להתחמק. "אם היה מכיש אותי עכשיו נחש" – חשב – "הייתי נופל במכה אחת, מתמוטט על האדמה ולא קם יותר." הוא חשב על אחותו ואמו שודאי היו המומות כשישמעו שמת ככה סתם, דווקא עכשיו כשעמד להיפתח בחייו פרק חדש ונפלא, מכיוון שהתקבל סוף סוף לתפקיד הקלרינט המוביל בתזמורת הסימפונית של ראשון לציון והיה אמור ממש בעוד שבוע לצאת אתם לסיבוב הופעות באירופה. ברמן הזה את פניהם של חבריו לתזמורת, מורכנים יותר מתוך חובה ופחות מחמת הצער שכן עד לאותו רגע ניגן אתם רק שלוש-ארבע פעמים ועדיין לא השתלב בחברתם באופן בו הוא עתיד להשתלב במרקם החברתי של התזמורת ולהפוך לחלק מאותה "מכונת נגינה משומנת" שניסה המנצח שטוקלמאייר לגבש מתוך הקבוצה שעמדה לפניו. חוט התלייה נאחז בידיו של ברמן והוא הצמיד אליו את האטב ואת החולצה הרטובה. גיגית הכבסים הייתה כבר ריקה, ולכן ניגש למכונת הכביסה הגדולה שבמרפסת כדי לבדוק עם סיימה עוד סיבוב של בגדים. עדיין לא. החולצות הצבעוניות שלו התערבלו במעגל יחד עם הבגדים של אחותו ושל אמו, שלא היו בבית באותו רגע, והוא חשב על האפשרות להתחשמל ממגע רופף שליד מכונת הכביסה, כך שיקרוס וימות ברגע אחד, איך אמו תצעק כשתמצא את גופתו ואיך יהיו סידורי ההלוויה, הוא ראה את כולם בלוויה ונזכר שלאחותו אין בכלל בגדים שחורים כי היא מאמינה בצבעים עליזים, וכל התחתונים והחזיות שלה שהתערבלו מולו במכונה היו אדומים או סגולים או בצבעים משונים אחרים. ברמן נשען לאחור ותהה אם היה יכול למות באמבטיה, להחליק על סבון ולשבור את הגב, ובינתיים צפה בבגדים העולים ויורדים במכונת הכביסה, מהר יותר ויותר, עד שהעיניים כבר התעייפו והוא ראה כבר מהרהורי דמיונו, ונמר ענק כרע בתוך המכונה, מוכן לנזק עליו עכשיו, עוד רגע, עוד רגע ויקרע אותו לגזרים וישאיר מהומה בבית והרבה בושות לאם ולאחות, בעיקר לאחות שתצטרך ללכת לשכנים ולמשטרה ולהסביר איך הנמר יצא מתוך התחתונים הסקסיים בצבע ברדלס שקנתה כמה חודשים לפני כן במרקס-אנד-ספנסר בניו-יורק, וכולם ישתיקו אותה ויגידו שזה לא אפשרי, ולא ייתכן, והשאריות הלעוסות שהיו פעם ברמן נקרעו זו מזו על-ידי משהו אחר, לא נמר, אבל הוא עצמו לא יוכל להסביר כי יהיה כבר מת, קרוע, משוסע, באותו רגע ממש תכבה הווייתו לנצח והדבר האחרון שיטבע ברשתית עיניו הוא גלגל מכונת הכביסה המסתובב לאט לאט ונעצר, עם תום הסחיטה.
מצוין, אהבתי את הרפרנס ל"מטמורפוזה" של קפקא.
אכן קראתי את קפקא בתקופת הכתיבה (אם כי היום אני ממש לא מקשר את הסיפור לשם)
התחברתי לעניין של לדמיין "איך יהיה לאחר שאמות". אני עושה את זה לעתים. אבל לרוב לא בצורות מוות כל כך אקזוטיות.. לעמות זאת המתאבלים עלי ממש יוצאים מגדרם..
כן, גם אני עושה את זה הרבה; אבל אצל הגיבור זה ממוקד בדרך של המוות ולאו דווקא בסידורי הלוויה.
התאמה של מבנה לתוכן: גם המחשבות וגם המשפטים מתערבלים כאן כמחזור כביסה סוער במיוחד, ויש נחמה של ממש בעצירה האיטית עם תום הסחיטה. אני מקווה שברמן שרד הפעם 🙂
לא חשבתי על זה ככה- טוב!!
גם אני מקווה שהוא שרד..(;
לעדה,
אני חושב שזה שברמן שרד יהפוך את זה לטרגדיה צ'כובית (כולם חיים, אבל רוח של עצב שורה על הכל). נדמה שחייו של ברמן חא ממש מספקים אותו – ולכן הזיות המוות הרצופות הללו.
חשבתי זה הולך להיות קשור לסיפור האחים גרים "תזמורת החיות מברמן" וזה הלך לכיוון אחר לגמרי.
גם אני משייטת במחשבות על מותי, אבל לא ממקום אובדני.
מעורפל כמו הכבסים במכונה.
ומה עוד אני יודעת עליו?: בחור, לא צעיר, גר עם אימו ואחותו…לא פשוט.פלא שחוט התלייה הוא כחבל תליה?
אכן, זו האווירה שרציתי להעביר: חוסר התוחלת בחייו של הגיבור הוא המוביל אותו למחשבות האלה.