מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
בן זונה
סמדר הניחה את התיק על רצפת המרפאה ונאנחה. זה היה יום קשה, חשבה, יום מתיש. בבוקר הלימודים, בצהריים רון, איך שהיא בכתה, ועכשיו העבודה, משמרת לילה במוקד הוטרינרי של המושבה. היא בדקה בתור התחלה את הבקבוקים, את המזרקים, ואת כל שאר הציוד. אלי חולה, היא לבד היום, אבל ממילא בלילה אין הרבה עבודה. סמדר הסתכלה על הבקבוקים, כל-כך מסודרים על הקיר. המון מלים ומספרים. רון אמר שאשתו מתחילה לחשוד. הוא אמר שהוא מצטער. סמדר לא הסתכלה עליו. היא בהתה קדימה, הציצה החוצה לפעמים, עשתה עיניים למלצר. רון אמר שזו הייתה טעות מצִדו להתחיל עם הרומן הזה. שהוא בכלל לא היה צריך להיות מעורב עם בחורה בגיל שלה. ושוב הוא מצטער. סמדר פתחה בקבוק חיטוי נגד קרציות. היא תהתה מה יקרה אם תשפוך אותו ישר לגרון. בטח שום דבר. הטלפון צלצל והיא לא ענתה, אבל זה קרה שוב והיא פחדה שאבי המנהל מנסה אותה. על הקו היה גבר בעל קול סמיך, שסיפר שהבן שלו אסף מהרחוב חתול חולה, ושהוא לא יודע מה לעשות. "תבוא לכאן," סמדר ביקשה, בלי לחשוב. החתול היה קטן וחיוור. לגבר קראו עמוס, והוא היה בן ארבעים בערך, שיער שחור מלא, גוף חסון, כמעט רזה. סמדר בדקה את החתול והלכה להביא חיסון נגד דלקת ריאות, מיוחד לחתולים. עמוס הסתכל עליה וחייך. "טוב," היא אמרה לו תוך כדי שמילאה את הטפטפת, "אני צריכה שתעזור לי – אני אפתח לו את הפה ואתה תטפטף פנימה. בסדר? צריך שלוש טיפות." עמוס הנהן ולקח את הטפטפת. העיניים שלו היו ממוקדות בה, בסמדר, ולא בחתול. גם הוא נשוי, היא אמרה לעצמה, באושר. יש לו ילדים חמודים, כמו לרון. יש לו זמן לאסוף חתולים מהרחוב. סמדר הניחה את שתי הידיים על שפתיו של החתול והפרידה את הלסת העליונה מהתחתונה. הוא פלט יללה, ועמוס טפטף טיפה אחת, שתיים, שלוש. "זה בסדר?" הוא הסתכל עליה בחום והיא התקשתה להגיב. אצבעותיה האוחזות בחתול הרפו באיטיות ומבטה נעשה ריק ומרוחק. עמוס הניח את הטפטפת בצד והתקרב אליה. נשיקה, היא חשבה, הוא בא לנשק אותי. אני רוצה. השפתיים של החתול נשלחו קדימה והשיניים נסגרו לסמדר בכוח על האצבע. עמוס התקרב אבל היא נרתעה. "בן זונה החתול הזה," היא צעקה, "קח אותו ולך מפה. צא לי מהחיים. לך עכשיו."
בפוסט הקודם, אגב, נפלה טעות בלינק; הקלף המתאים לפוסט הקודם הוא זה.
עכשיו יותר ברור הקשר בין הקלפים.
פחות אהבתי את הסיפור הזה. הוא צפוי מדי והטוויסט בסוף סתמי. אבל כן התחברתי לחלק מהחוויות של הגיבורה. ככה שבשבילי הסיפור הזה הוא חצי חצי.
ההשואה לקלף מאפשרת ראיה קצת אירונית על הגיבורה בקלף הדמות מנצחת אריה (נצחון הרוח)ופוערת את פיו, וכאן בסיפורך אינה יכולה לגבור אפילו על חתלתול חולה .ההשוואה אירונית
ובלי קשר לקלף הסיפורון דווקא מענין ומתעלה על עצמו במיוחד בפיסקה האחרונה שבה מטשטש הגבול בין עמוס לחתלתול (בנשיקה- נשיכה)
לא שמתי לב לאירוניה בין הקלף לסיפור.
תודה מאד.. נחמד להביט על זה ככה.
אני אהבתי את זה. אתה מעביר את הבדידות
הקשר עם הקלף מוסיף עיניין.
אבל מה זה ההערה הזאת "בחורה בגיל שלה" !?
מי כאן לא בגיל המתאים?