מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
תמונה
הריח עמד בחדר כמו נוכחות אפלה של רוח רפאים קדמונית, שקמה ממקומה והתחילה ללכת, מחותלת בתחבושות וסוחבת אחריה את הקטקומבות כולן; ריח משולב של זיעה וזרע, ירון חשב, אפרת היתה אומרת שיש ריח של סקס בחדר. היא תמיד היתה נבוכה אחרי, וביקשה שיאווררו, שיפתחו את כל החלונות והדלתות מייד אחרי ששכבו, ובגלל זה היו צריכים גם מייד להתלבש ולהסתדר ואף-פעם לא ישנו עירומים או אפילו שכבו ביחד במיטה לאורך זמן. ירון הפסיק את המחשבות לפני שילכו רחוק מדי, סגר את הדלת וניסה להדליק את האור.
היה חושך, המנורה כנראה נשרפה. החדר היה קטן, מלוכלך, מבולגן ומחניק. ירון הניח את הנשק בפינה ושם לידו את האפוד. אחר-כך גישש את הדרך למיטה, בצד השני של החדר, התיישב עליה והתחיל לפרום את הקשרים בשרוכי הנעליים. עוד מעט יתערבב הניחוח שהביא מבחוץ עם ריח הזיעה של הגרביים ושניהם יימהלו בתוך הכבדות שמילאה את החדר, הטביעה אותו בתוכה וגרמה לעיניו להיעצם ולגופו הארוך להטיל את עצמו במכה אחת על המזרון הדק.
הוא נרדם, עדיין במדים, וחלם עליה. הם שכבו ביחד במיטה שלה, בבית של ההורים. שלמה ארצי היה בטייפ, בווליום גבוה שלא ישמעו, והוא חיבק אותה והוריד ממנה את החזייה הפרחונית ואת התחתונים הסגולים, ולמרות מחאותיה הכניס את האף אל בין הרגליים שלה והתענג על ריח הלחם הטרי שהיה לה ועל ניסיונותיה הפתטיים להרחיק אותו משם, מלטף אותה בלשונו עד שהייתה מוכנה שייכנס. אלא שאז, בדיוק אז, היא החלה להיעלם, הפנים תחילה, ואז הידיים, הרגליים, החזה, וריח הלחם שעוד נאחז בנחיריו.
"עכשיו את נמצאת אתי," המוזיקה נשמעה עדיין, אולי מהחדרון השכן, "עכשיו את נמצאת אתי, בדיוק כמו אז," הוא זמזם לעצמו, עיניו עדיין עצומות אבל אפו כבר מודע לאפלולית המחניקה שסגרה עליו שוב כשהחל להתעורר, גבו מתוח וגופו נכון להסתער על העירום החלק שראה בדמיונו. ירון שלף מתחת לכרית פנס כיס ותמונה ישנה, והתהפך על בטנו. הפנס נדלק בקלות, והוא ראה אותה שוב, בתמונה, עירומה על המיטה הרחבה, מחייכת במבוכה. ירון החזיק ביד אחת את הפנס ובשניה משך את שמיכת הצמר הגסה על גופו, שלא יראו, פתח את אבזם החגורה והחדיר את אצבעותיו לג'ונגל המיוזע מתחת למדים. "כמו אז," חשב כשאור הפנס נפל על גופה, "בדיוק כמו אז."
זה יפה, אבל קצת מובן מאליו, בעיקר הסוף. ובעיקר, נראה לי יותר כסצינה מתוך סיפור יותר ארוך.
הי יעל,
נדמה לי שאת ואני פשוט מתקשרים טוב בתחומים האלה, ולכן כבר מהתחלה הבנת לאיזה כיוון אני הולך… אני מסכים שזה תמים יחסית, היום אולי הייתי מקצין את הסיפור (אם את זוכרת את 'סרגיי', זו הקצנה של הדמות הזו)
דווקא עצוב ומכמיר לב. האמת, טיפה מעורר רחמים סיפורו של החייל הבודד ששמביט בתמונת אהובתו כמו במגזין פורנו אישי מאד.
זו בדיוק הכוונה. אני רואה שזה עבר יפה.
מה שעצוב בעיניי זה העובדה שהכל על אפרת כתוב בזמן עבר, וגם התמונה ישנה – כך שאת העצב הזה אפילו חופשת שבת לא תתקן.
וזה מאד מתאים לתמונה שבקלף: המתבודד עם הפנס.
אכן, הכוונה היא שאפרת עזבה אותו (או נעלמה באיזשהו אופן) בעבר, והוא לגמרי בודד, וכמו שכתבה ענבל 'משתמש בתמונה כמגזיון פורנו פרטי'. אהבתי