מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
רץ
עוד אפשר להפעיל את כל השרירים בצעד אחד. עדיין מותר להזיע. בתוך מכונה ענקית במכון כושר ספרטני מדויק אני קשור בחוטים של אֶ-קָ-גֶ שבודקים לחץ דם דופק תרשימי לב ותחושה. רץ, רץ, רץ. רץ, רץ, יותר מהר, רץ. שלד רופא בחלוק לבן מציג את התוצאות. הכל תקין. הכל תקין. אפשר לרוץ לנקודה הבאה. אני רץ. רץ. רץ. מחברים לי לכפות הידיים חוטים ארוכים בפנים כף היד. חיבור דוקר. מזיע. מכוער. ושוב הרופא רושם משהו. אני לא יודע מה הוא רושם. אני רץ. בלי מטרה. בשביל הכושר. הכל מדוד ורשום ומתויק.
החוטים שמחוברים לי לכפות הידיים מתמתחים יותר ויותר. אני מרגיש משהו מושך אותי. הידיים נמתחות קדימה שלא מרצונן, מתיישרות ומתמתחות. אני רץ וכפות הידיים רצות, יותר ויותר מהר. הראייה שלי מתערפלת, קצות החוטים נעלמים לתוך הערפל. ערפל? אני רץ יותר ויותר והרופא לא נראה, רק החוטים שמחוברים אלי בכל הגוף. אני רץ ובתוך הידיים יש לי חוטים שנעלמים בערפל. רץ. רץ. עוד ועוד ויותר ולא מרגיש שום דבר. רק נמשך בחוטים, בחבלים המחזיקים את ידי ונמתחים קדימה, קדימה, ואני רץ אחריהם.
שלד רופא בחלוק לבן יושב לידי ומצחקק. אין לי מושג למה. אני רץ. הערפל מתפוגג והוא מראה לי את ארבעת הסוסים. קשורים בחבלים, רתומים, מחוברים לכפות ידי. שלד הרופא נעלם. סוסי סערה דוהרים בערפל, ואני רץ. אחריהם.
מפחיד כהוגן. לי זה נשמע כמו התעלפות מלכותית, וזה מדבר אליי כי הסיטואציה והפחדים הקשורים בה מוכרים לי. מסתבר שלא מעט אנשים פוחדים מההליכונים האלה – גם בחדר כושר, וגם במרפאה (לא ברור כאן איזה מן השניים, ומן הסתם גם לא משנה). ויש משהו בסוף שמזכיר את המרכבות בהארי פוטר, שמסיעות את התלמידים מתחנת הרכבת לפנימייה, ושרתומות לסוסים שנראים רק לאנשים מסויימים ולא לכולם.
אני לא יודעת כלום על קלפי טארוט, ומשום כך יש להניח שאני מפספסת נופך חשוב בכל אחד מהסיפורים – אבל משעשע אותי לראות איך הגעת מהציור שבקלף לסיפור הזה.
כפי שכתבתי כבר לאמיר, אני אמנם מכיר את האינטרפרטציות המקובלות לקלפי הטארוט, אבל בפרויקט זה ניסיתי להניח להם ולעבוד מתוך הדימויים בלבד, כך שאי-הכרת הפירוש הרגיל היא רק יתרון לקורא; כאן, המחשבה שהנחתה אותי הוא דימוי האדם הרתום לארבע סוסים (קלף המרכבה, אגב, מסמן בדיוק ההיפך – את הבחירה והשליטה בגורל).
נורא מפחיד!!
למרות שגם אני לא הבנתי מה הקשר לקלף.. לא משנה. הקצרצר כשלעצמו מצמרר בחוסר השליטה של הרץ המתגלה לאיטו וזוועתו.
אם זה מצמרר – זה עבד.
לגבי הקשר לקלף, ראי התשובה לעדה לעיל.
הסיפור מתחרב לקלף והוא גם חצי-מחווה לסיופר 'רופא כפרי' של קפקא, המסתיים אף הוא ברכיבה מסויטת לתוך הערפל.
קצרצר מעולה.
יפה האינטרפרטציה שלך לקלף המרכבה.
הדיאלוג עשוי להיות יותר פורה ,רונן, לו היית מגיב למגיביך לא?
תודה.
ולגבי הסיפא – כעיקרון אני *תמיד* עונה למגיבים – פשוט לאחרונה עברו עלי כמה ימים עמוסים-יחסית בעולם האמיתי, וזה ניכר.