בננות - בלוגים / / מים (6 מתוך 22)
מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

מים (6 מתוך 22)

 

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

מים

שנים שהוא חולם לרחוץ במימיה החמימים של הלגונה הכחולה של איסלנד. ואם אפשר אז בעירום. ועכשיו, אחרי שמאיר סיפר לו על המבצע, יומיים של נודיזם בלגונה ביום הארוך ביותר של הקיץ, הוא שוחה במים הכחולים ומביט בתצורות הסלע השחורות המשונות המציצות בין האדים הלבנים.

ולא טוב לו.

המים הרגישו לו חמים מדי. באדים הוא כל הזמן דימה להריח גופרית ועשן סיגריות, כמה הוא שונה את זה במשרד. הון תועפות הוציא על הטיול הזה, וגם אז הצליח איכשהו לממן הכל, בעיקר בזכות הקריסה של הכתר האיסלנדי ואיזו שמועה על התפרצות קרובה באזורים הגעשיים. 'יש לך מזל', אמר מאיר, 'הם ממש נואשים שם עכשיו לתיירים'.

הוא פקח את עיניו אחרי ניסיון כושל להרגיע את עצמו בשכיבה על הגב במים. להפתעתו, לא היה לבד: כמה מטרים לפניו בצבצו מהמים ראש ושדיים של  אישה בלונדינית ושופעת. תיירת, חשב לעצמו, ואז קלט שהוא בסקנדינביה, ויש הרבה יותר סיכוי שמדובר במקומית.

היא נראתה שלווה, מחוברת לטבע, מושלמת. בלי להביט בו היטתה את ראשה לאחור עד שאוזניה טבלו במים. הוא עשה כמוהה, ולפתע – כאילו רק זה היה חסר – שטף אותו גל של סיפוק שהמתין בקרבו מאז שראה לפני עשרים שנה תמונה של הלגונה במגזין 'מסע אחר'.  האוויר הקריר, המים החמימים ודמותה של הבלונדינית… הוא חתר בזהירות לאחור, לכיוון הסלע שלידו עמדה.

כשהתקרב פקח את עיניו. היא יצאה מהמים, עמדה מעליו עירומה ונוטפת, מושלמת. גופה היה מעוצב ומושלם, אבל שלוותה כמו נעלמה: עיניה היו נעוצות במחזה רחוק, ידיה נעו בבהילות ופיה נפתח לרווחה, מעוגל לצעקה.

זמן מה עבר עד שהשתכנע לשלוף את אוזניו והמים וטיפס על הסלע לידה. היא שוב השתתקה, אולם עדיין הביטה הרחק. הוא לא ידע באיזו שפה לדבר אליה, לכן רק נגע קלות בכף ידה ולא יסף. היא הסתובבה אליו, רואה אותו בפעם הראשונה, ואז קראה בקול גדול, "Look! There!".

הוא עקב אחרי מבטן של עיניה הכחולות אל האופק, שם עלו מתוך רכס ההרים ניצוצות אש אדומים, ומעליה התרחב ענן עשן שחור שכיסה יותר ויותר את השמיים.

והקלף

 

 

 

 

5 תגובות

  1. גם כאן יש לי הרגשה של משהו שהייתי שמחה שיתפתח, להמשיך לקרוא עוד. זה מרתק בהחלט, אבל שוב, בעיני זה לא ממש עומד כקצרצר. בא לי עוד ממנו.

  2. זה אפל ומפחיד (יש משהו מפחיד קצת בהרבה סיפורים שלך). כשקראתי בפיסקה השניה על השמועות על התפרצות געשית קרובה אמרתי לעצמי, שהאקדח הזה יהיה מוכרח לירות במערכה האחרונה – ואכן כך קרה. בקריאה שניה, ריח הגופרית שנזכר שם – כבר הוא איננו מבשר טוב.
    אבל מה זאת המלה הרביעית בשורה הלפני-אחרונה?

    • המילה היא כמובן שגיאה – צ"ל 'מבטן' ועכשיו תיקנתי.
      מעבר לזה – אכן אפלף וזו היתה הכוונה.

  3. ענבל כהנסקי

    אכן.. מעורר צמירמור וטעם של עוד.. וגם הזווית שלקחת מפתיעה לטובה/ רעה / כלומר לא הייתי מקשרת את זה בחיים לקלף עצמו..

  4. ענבל כהנסקי

    רונן יקירי,
    אני מרשה לעצמי, כי אני יודעת שזה היה מקום משמעותי גם לך..

    רוצים לסגור אותו כי הוא שווה יותר כלכלית כאיזה מיזם נדל"ני זה או אחר. אבל הערך ההיסטורי שלו לרמת השרון ולאזור השרון בכלל עצום. והערך הרגשי נפשי חברתי שלו למעריצי "מופע קולנוע האימים של רוקי" הוא לאין שיעור..!!
    אנא, הקדישו כמה שניות וחיתמו על העצומה "לא לסגירת קולנוע כוכב"-
    http://www.atzuma.co.il/dontkillkochav/0/5/

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר