מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
שנה טוב לכל הבלוגרים והבלוגריות במטע הבננות, ולכל המבקרים באשר הם. שייק בננות מחלקים בדוכן משמאל.
לרגל ראש השנה (שחל אתמול) ויום הולדתי (שחל היום), אני מעלה סיפור ישן שמצטיין בכל מיני תכונות חיוביות: הוא משעשע, הוא אופטימי, ומעל לכל – הוא קצר.
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
סוף החיפוש
בועז ישב לבדו על המיטה ודיבר לתוך קוביית ההקלטה.
"יום ראשון, 11 בנובמבר 2026. המצב רע, ממש רע. פרופסור רוזן ביקר היום במעבדה וביקש שוב לדעת אם יש התקדמות. הראיתי לו את המקלט החדש שהרכבנו, אבל הוא התעקש לשאול אם קלטנו משהו. כאילו שאם היינו קולטים לא הייתי רץ לספר לו. אבל אני יודע למה הוא שואל. ההנהלה לוחצת עליו כבר שנה וחצי שנפסיק."
הוא נשען לאחור, מוחה את אגלי הזעה ממצחו.
"לעזאזל, " קילל. "לפני חמש שנים התחום הזה נראה כל-כך מבטיח. האמריקאים קבלו שדרים מהחלל, הסינים שמעו משהו, ואפילו באוניברסיטה של פריז התעסקו בזה. ואז פתאום שקט. ארבע וחצי שנים של שקט. האמריקאים ויתרו, האירופים יצאו מהעניין, ורק רוזן עוד מתעקש. רוזן ואני." הוא לקח נשימה כבדה. "רוזן איש יוצא דופן, אבל זה לא יימשך עוד הרבה זמן. הוא אמר שאם תוך שבוע לא יהיה כלום, זה באמת יהיה הסוף. סוף הפרוייקט וסוף הדוקטורט שלי. הוא הבטיח לעזור לי להתחיל מחדש בתחום אחר. באמת יפה מצדו."
מבטו של בועז עבר על פני החפצים בחדר, כמחפש במה להיאחז.
"שבוע!" הוא צעק על הקוביה החלקה, שזמזמה חרישית על השולחן. "הדרך היחידה שאני יכול לקבל תוך שבוע מסר מהחלל היא שחייזר אינטליגנטי יופיע בחדר השינה שלי ויעביר לי את המסר באופן אישי. אבל מה ההסתברות שזה יקרה?"
בועז כבש את ראשו בכפות ידיו והתייפח.
"אחת." אמר קול שקט.
הוא הרים את עיניו. על שולחן העבודה שלו היה מונח גוש ג"לטיני ענק בצבע חום בהיר.
"בוקר טוב," המשיך הקול. "בהמשך לשיחתי עם עמיתייך אתמול, רציתי רק להוסיף ש…"
שנה של חיזרים – אבל רק נחמדים ומשעשעים!
מזל טוב, רונן!!!!!!!!!!!!!
שנה של השראה. 🙂
אשרי המאמין.
שנה של הפתעות, זה הכי כייף.
מזל טוב, רונן. ושנה טובה.
ואל תפסיק לחפש.
מזל טוב רונן, שתהיה לך שנה רנעננה, ורינת היצירה תשרה עליך.
מזל טוב ליומולדת !
חייזר מנומס וחביב. מילא ג"לי , אבל למה חום בהיר ? דומה לנו מידי…למה לא סגול, או גוון חציל מעושן ?
בכל מקרה שמחה שהתגשם לו…הלוואי גם לנו כל המשאלות לשנה החדשה.
תודה לכל המברכים (ואם יש לכם קו ישיר לאנשהו, תדאגו שיפסיק כאן הגשם… )
אכן משעשע, וגם אופטימי שלא כרגיל – ורק בשורה האחרונה קצת הלכתי לאיבוד, בעיקר עם "עמיתייך" – גם בגלל האיות שלה, וגם בגלל זהות העמיתים.
מזל טוב ליום ההולדת! ושנה טובה.
הכוונה היא שאצל החייזרים הזמן עובר אחרת, ושמבחינת החייזר הזה, לפני ארבע וחצי שנים היה "אתמול", ועמיתיו של בועז הם האמריקנים והאירופים שניהלו את הדיאלוג קודם.
חחחחחח. נחמד ביותר. ואם זה קרה, אז ההתסברות היא באמת אחד. אצלי זה לא קרה. בדוקטורט אני מתכוונת:)
בכל אופן, נהניתי, והמון מזל טוב, רונן!
עלה בדעתי שאולי החומר החום בהיר החשוד הזה הוא פשוט הקקי של החייזר האמיתי…. מין גוש רדיואקטיבי שגם מדבר. חחחחח
רונן היקר, שנה נהדרת, ויום הולדת שמח ומצוין. המאזנאים על הגובה! (גם אחותי מאזניים. חוגגים לה כבר שבוע שלם).
אכן, בני מאזניים לשלטון (או שלא).
הקונוטציה המעבדתית מעלה זכרונות
🙂
חייכתי.