מכתבים שלא שלחתי בת 40. אוהבת. כואבת. ונשארת בפינות המוכרות.

    תשמע, זה לא ייאמן איזה שקט. איך נחמד פתאום. ו…לא, זה לא הנעים הזה בגוף שמכירים מישהו חדש, ומתחילים לקלוט את הנקודות הנסתרות הרגישות בגוף ובנשמה. זה נעים חדש. אחר. נעים של די, לא צריך לחפש יותר ולא צריך לדאוג יותר. בטח ככה מרגישים כשעוברים מדירה שכורה לבית-אבות או מעבודה יומיומית לפנסיה וביטוח-לאומי.   סוף סוף הבנתי. טיפשה ...

נו.. מבסוט מעצמך?… כל נבואות הזעם שלך התגשמו. הנה, אני בדיכאון. כל מה שהשקעתי בו שנתיים הלך לעזאזל. כל מה שניסיתי לבנות על חורבות הבניין גם עושה קולות של כשלון. אין שותף-לחיים שאוכל לבכות לו, ואין כסף לחופשה שתשלח אותי מכאן.   אתה משהו מיוחד, מר שכל. כשניסיתי לפנות אליך בזמן אמת, היית עסוק מדי בלרדת על הלב הפתטי, לדבריך. ...

אני מרגישה אותך מתגנב. מנסה לטשטש את הגבול שלא תמיד קיים בין תקווה מתוקה לבין הדחיפה העלובה לאחוז במוּכּר שעבר מזמן. אני מרגישה. שלא תחשוב. אולי כדאי לי לקחת מאבטח בעשרים ₪ לשעה שישמור עלי מההתגנבויות שלך. געגוע גם-כן, שקרן שכמוך. דוחף לי צמרמורות, ומוכר לי התכווצויות בלב. יאללה. כבר שכחת כמה התכווצתי כולי. התכווצתי כשהושפלתי, וקומתי הונמכה בפני זה ...

  זלדה. חלפי. גולדברג. עמיחי. רחל. אלתרמן. לעולם לא אוכל להודות לכם מספיק על כל המילים, הדיוקים, התזמור של האותיות, המשקל וסימני הפיסוק, המיזוג בין הרוח לתחביר. לעולם לא אוכל להעריך ולתעד את כל רגעי הכאב שבמחי רפרוף בספר הפכו לימי חסד וחמלה. לעולם לא אוכל לזכור את כל הדיאלוגים שהתנהלו בחיי דרך השירים.   מי כותב היום על ריח האדמה ברוכת ...

  הכרנו לפני יותר משבע שנים, נכון? אני ידעתי מי אתה, ואפילו באתי לשמוע שיעור שלך. ועד היום אני לא יודעת אם הופתעת לטובה או לא. אני רק יודעת ששעה אחרי זה כבר התקשרת אלי. הייתי אצל הוריי, ואמא שלי העבירה לי בהתרגשות את הטלפון. אני חושבת שזו היתה אחת השיחות הרומנטיות האחרונות שאמא שלי העבירה לי. גדלתי, וגם המציאו ...

     אני כל-כך רוצה כבר להכיר אותך. סיפרו לי עליך המון, ובעיקר דברים טובים וחדשים. סיפרו שאתה יפה-תואר. מחפש אהבה. סיפרו שאתה בדרכך למחוזות קסומים. סיפרו לי שאתה מכיר המון אנשים עם לב ועוצמה. שגם לך לא חסר מהמשאבים הללו. נדמה היה לי שאיבדתי נעל כשרצתי במורד המדרגות.  מחר שלי. אני שוכבת במיטה, ומדמיינת אותך. כמו בד משי עדין. ...

    ראיתי פעם הצגה מעולה בתמונע שקראו לה "אני ונפשי". הדמויות היו למעשה האדם מפורק לגורמים. כלומר דמות אחת היתה הגוף, דמות אחת היתה הנפש, דמות אחת היתה האגו, דמות אחת היתה השכל, וכן הלאה. הנפש היתה דמות של זונה.   עכשיו במשבר הזה שעובר עלי אני מבינה הרבה יותר טוב ולעומק את ההצגה הגאונית הזו. אני מבינה את ...

  לעומת גברים מהם נפגעתי – אתה כל-כך מגונן ומתוק. לעומת גברים שנמאסו עלי תוך דקה – אתה לא מפסיק לרגש אותי ולהפנט אותי. זה כל-כך נכון לי להיות עם הגבר שלי – במחשבות. טוב לי. פשוט טוב לי.   אתה אחד האנשים הכי מצליחים בעולם. מוביל תהליכים שהופכים את המציאות למיליארדי אנשים. אתה מפרנס עשרות-אלפי משפחות. הבית שלך – ...

  בן שלי,   אני לא מתבלבלת. עוד לא נולדת לי. אבל קשה לי לחכות. קשה לי לחכות למציאות שבה אתה תיוולד לי. מציאות שבה אני אמא לידיים קטנות, ושיניים שצומחות, ולב שמרגיש. מציאות שבה אני כל-כך חשובה. אני אמא של מישהו. אני אשתו של אבא של מישהו. אני הבן-אדם הראשון שמישהו מתקשר אליו כשקורה משהו, רע או טוב. אני ...

אלוהים שלי, רציתי שתדע,   רגע אחרי שנסגרו שערי שמיים עם כל הבקשות של כולם לאהבה, כסף, בריאות, שלווה, זוגיות, ילדים. רגע לפני שמתחילים לקרוא מחדש על בריאת העולם, החטא הקדמון, הגירוש מגן-העדן, עץ החיים, עץ הדעת, מלכים קמים ונופלים, שושלות מתהוות וקורסות, ושאר דברי הימים.   רגע אחד עוצמת עיניים. נושמת עמוק. מתבוננת פנימה. ומבקשת.   מבקשת להבין אבל ...