מכתב לבן שעוד לא נולד לי

בן שלי,

אני לא מתבלבלת. עוד לא נולדת לי. אבל קשה לי לחכות. קשה לי לחכות למציאות שבה אתה תיוולד לי. מציאות שבה אני אמא לידיים קטנות, ושיניים שצומחות, ולב שמרגיש. מציאות שבה אני כל-כך חשובה. אני אמא של מישהו. אני אשתו של אבא של מישהו. אני הבן-אדם הראשון שמישהו מתקשר אליו כשקורה משהו, רע או טוב. אני הבן-אדם הראשון שיודע שהוא חולה, לא רוצה ללכת לגן, חושש מהבחינה, מצליח בבחינה, מתאהב בחברה חדשה, מתבאס ממנה, מת מפחד להתגייס, מתקבל לקורס טיס, יוצא לטרק בהודו, מתקבל לאוניברסיטה, מתחיל עבודה חדשה, מכיר מישהי, מתחתן, הופך לאבא, הופך אותי לסבתא.

בן שלי. אני מחכה לך. בסבלנות? לא בטוח. כמה קושי יש במילה סבלנות. גם סבל, גם נו. תגיד, לבחור לך אבא, או שאתה כבר תבחר בעצמך? מעניין אם היית בוחר גבר-גבר או מישהו רגיש ומודע לעצמו. לא שזה בהכרח סותר, כמובן. מעניין אם אותי היית בוחר.

אני לא יודעת אם יש רגע בחיים שאת יודעת שאת אמא, ואתה יודע שאתה אבא. אני אפילו לא יודעת אם תהיה מתוכנן או שתיוולד בלילה רומנטי ספונטני.

בן שלי. אני מחכה לך. אין משהו אחר. לפעמים אני קונה דיסק של מוסיקה בשבילך. שתתרגל לשמוע באך ומוצרט. אם יהיו לך את הגנים הנכונים אז גיל שנתיים זה כנראה המועד האחרון שתאזין ליצירות האלה. וגם זה בעיבוד של תיבת-נגינה. לפעמים אני מרפרפת על ספר-ילדים שגדלתי עליו, או מזפזפת לסרט-מצוייר. שואלת את עצמי אם היית אוהב את זה, לומד מזה, לוקח את זה לחיים.

בן שלי. אני אפילו לא יודעת מה לבקש בשבילך. אני לא ארמה אותך, ולא אגיד לך שהלוואי שלא תלך לצבא. כי כמו שהמדינה שלנו נראית אתה בעבועה תלך לצבא, גם לסדיר וגם למילואים. אבל הלוואי שלפחות תכיר שם אישה יפה ואנשים טובים. אני לא ארמה אותך, ולא אגיד לך שכדור-הארץ יפסיק להתחמם. אבל מקווה שתמצא פינה מוצלת ומשקה צונן. אני לא ארמה אותך, ולא אגיד לך שתאונות-הדרכים, הפיגועים ואסונות-הטבע יימוגו אבל אני מקווה שתמצא כמה שירים שאתה ממש אוהב וישכיחו ממך כל צרה ופחד.

בן שלי. אני לא יודעת מה יהיו הרגעים החשובים והיקרים שלך בחיים. מה יהיו החלומות שלך. ההישגים שלך. מה יגרום לך לחייך, ומה לבכות. מי יהיו החברים שלך, ומה תעבור איתם. מה יכאב לך, ומה יעזור לך להתגבר.

בן שלי. לעולם לא יהיו לי כל התשובות. לפעמים לא אדע מה להגיד או מה לעשות. לפעמים אגן עליך הכי בעולם, ולפעמים אשאר חסרת-אונים. לפעמים אהיה אמא חכמה ומגניבה, ולפעמים סתם מעצבנת. לפעמים אתגאה בך, ולפעמים אפחד בשבילך שתיכשל ותיפגע. לעולם לא יהיו לי כל התשובות.

בינתיים, כאן לבד בלילה יכולה רק לחכות. לפעמים לבכות. לפעמים להתפלל: רק שלא אתייאש, רק שלא אאבד מן החיוניות, שאניח לפרצי הקיטש וההתרגשות לשטוף את חדרי הלב והרחם.

אתה, בן שלי, קח את הזמן. כאן בחוץ מחכים לך אמא ואבא וסבא וסבתא, דודות ודודים ואפילו בני-דודים. יהיה לך זמן לקבל נשיקות, ברכות ומתנות מכולם. יהיה לך זמן לעשות את המסע. מתחנה לתחנה. מחלום למציאות, וממציאות לחלום. ובחזרה. קח את הזמן, בן שלי. קח את הזמן לחיות. תשאל כל אחד. זה הרכוש היקר ביותר עלי אדמות. תשמע לי, תשמע לאמא פעם אחת.

                                                                          שלך כל הזמן

                                                                           אמא

נ.ב.

בוא נרוץ

בוא נרוץ

אמא אומרת

אין פה פחד

בוא נרוץ

בוא נרוץ

אשמור עליך

אשמור מכל טעות

סי היימן