מכתב ללב שעדיין רועד

ראיתי פעם הצגה מעולה בתמונע שקראו לה "אני ונפשי". הדמויות היו למעשה האדם מפורק לגורמים. כלומר דמות אחת היתה הגוף, דמות אחת היתה הנפש, דמות אחת היתה האגו, דמות אחת היתה השכל, וכן הלאה. הנפש היתה דמות של זונה.

עכשיו במשבר הזה שעובר עלי אני מבינה הרבה יותר טוב ולעומק את ההצגה הגאונית הזו. אני מבינה את ההפרדה שלך, לב שלי, מהגוף והשכל. ולא, אני לא חושבת שאתה זונה. לא חושבת שאתה אשם במשהו. אני כן חושבת שאתה צריך להקשיב לשכל ולחברים ולאנשים שמדברים אליך ומחזקים אותך.

אני גם חושבת שנתת ליותר מדי אנשים לשחק לך על המצפון, ולהפעיל אותו בלי קשר למציאות, לא שלך, לא של האדם בתוכו אתה שוכן כלומר אני, ובלי קשר למציאות של אנשים אחרים. אני חושבת ואפילו בטוחה שנתת ליותר מדי אנשים להחריד את שמחתך או לערער על דרכך.

מתי תלמד, לב שלי, שכולם ממשיכים לחיות ואפילו טוב. איתך או בלעדיך. עם או בלי האהבה שלך. מתי תלמד, שהיחיד שנמצא כאן בסכנה הוא אתה עצמך?! לכמה אנשים, ולכמה אירועים תיתן ככה להיכנס אליך, לרמוס ולשחוק?! כאילו, למה אתה מחכה?.. שיהרגו אותך לגמרי? זה לפעמים נראה כאילו אתה עושה תחרות: רומס נולד או הורס נולד. אשכרה מחפש מי יהרוס אותך הכי מהר, הכי אכזרי ובצורה הכי יצירתית.

לב שלי, אתה היחיד שיש לי. בלעדיך אין לי כלום בעולם. בלעדיך אני כלום בעולם. אתה, לא הגוף ולא השכל, אתה הוא היחיד שמבדיל אותי בין מיליארדי האנשים בעולם. אתה זה שהנפש התאומה שלי מחפשת. אם תעלים אותי – תהיה לה נפש אחת גלמודה ואבודה בעולם.

אני יוצאת למסע ארוך ומאתגר, לחיים שלי, לבן הזוג שלי, לילדים שלי, לעצמי. הכל התפזר לי, כל התכניות וכל החלומות. אני צריכה אותך שתעזור לי לאסוף ולגבש את הכל לדמות אחת בעולם שהיא אני ונפשי, לדמות אחד שקוראים לה אני. אני שאוהבת אמנות, ונופים, וים, ובתים ישנים. אני שמדמיינת דמויות ופרצופים בעננים. אני שלא מפחדת מאנשים שאני אוהבת. מוכר לך? אני מקווה שכן. ואני מקווה שאתה מתגעגע, כי אני כבר בוכה מגעגועים.

שלך,

מיכל

נ.ב.

"ומה על הלב? עליו עוד לא דברתי. לא דברתי על הלב שרוצה להתרגש בכל פעם מחדש ולהתאהב ולהתפעם ולפגוש נשמות חדשות שיחדשו גם את נשמתנו שלנו"

דב אלבוים "מסע בחלל הפנוי"