מכתב למחר שלי

 אני כל-כך רוצה כבר להכיר אותך. סיפרו לי עליך המון, ובעיקר דברים טובים וחדשים. סיפרו שאתה יפה-תואר. מחפש אהבה. סיפרו שאתה בדרכך למחוזות קסומים. סיפרו לי שאתה מכיר המון אנשים עם לב ועוצמה. שגם לך לא חסר מהמשאבים הללו. נדמה היה לי שאיבדתי נעל כשרצתי במורד המדרגות. 

מחר שלי. אני שוכבת במיטה, ומדמיינת אותך. כמו בד משי עדין. לרגע נעים ועוטף ולרגע מעביר צמרמורת קלה של התרגשות. כמו חום הגוף בשבריר-שניית ההתעוררות הטבעית. מדויק, שלם, רך.

מחר היקר. אמרו לי שאתה ספונטני עם המון הומור. רציני כשצריך, ויודע להתמסר לרעיונות בוערים. שעברת את שלב המשחקים, ואתה מחפש את החצי השני שלך. עשיתי חישוב מהיר, וגיליתי שהחצי השני שלך הוא ההווה שלי שכולל את העבר כמובן.

מחר יפה שלי. בינתיים אתה שותק. טוב. זכותך. אבל אני מבטיחה לך שכשניפגש אני לא אתן לך לשתוק. אני לא אתן לך להשאיר אותי לדבר ולתכנן. אני רוצה להכיר אותך כמו שצריך. בעיניים פקוחות ובמחשבות מפוכחות. לדעת מתי הרגעים הטובים שלך, ומתי פחות. מתי אתה יכול לתת לי בטחון, ומתי פחות. מתי אתה יכול להכיל אותי, ולמלא אותי, ומתי פחות. אני רוצה לדעת מה המקום שלי בך, ומה שלך בי. מבטיחה למדוד את הנעל אם תבקש.

מחר מחר. פרח חי. רד נא מהר וקח אותי אליך. להומור, לצמרמורת, להתרגשות, לרעיונות, לחלומות ולעוצמות. אני מוכנה.

שלך,

מיכל

נ.ב.

באת אלי את עיני לפקוח

וגופך לי מבט וחלון וראי,

באת כלילה הבא אל האוח

להראות לו בחושך את כל הדברים.

לאה גולדברג