יום הולדת שמח לחתול

 

יום הולדת שמח, חתול

 

 

ביום הולדת השישי של החתול שלה התכנסו כולם לשיר לו יום הולדת שמח בשלוש שפות: עברית, אנגלית ו bon anniversair pour le chat בצרפתית עילגת. כל זה למען חתול שבילה את מרבית הערב מסתתר בארון ומשיר פרווה מרוב חרדה ואת מעט הזמן שהואיל להקדיש לאורחים בילה ברשיפת מבטים ויללות מזרות אימה. האורחים הניחו לפניו את המתנות שקנו לו, שימורי טונה , עכברי פרווה וכמובן מתקן מיוחד שקנתה האישה למטרה לא מוסברת מעוטר בפרווה סינטטית צהובה מוטבעת בדוגמת כפות.

 

בכל פעם שחשב על חגיגת יום ההולדת התקשה להאמין שזו האישה שלו ואלו החברים שלה, אנשים ששרים לחתול יום הולדת שמח בצרפתית. זה היה לפני שנה, לפני שעברו לגור ביחד בבית שקנה ליד השוק , לא משהו שתכנן או רצה במיוחד, אבל איכשהו קרם עור וגידים. אולי בפעם ההיא שהעלה את נושא  הנסיעות הליליות הארוכות שלה לביתה בפרבר מרוחק, העיניים שלה ברקו והוא כבר לא היה יכול לסגת. באותו ערב שכב במיטה אחרי שנרדמה, אחרי ששכבו בנחישות שלא הכיר אצלה, כמעט זרה לחלוטין, וחשב עד כמה החיים שלו עומדים להשתנות.

 

אחרי חודש בערך  נדמה היה לו שמעולם לא גר לבד, האישה עבדה הרחק מהבית, כל בוקר נשאר לבד במיטה אחרי שיצאה בפרץ תזזיתי של בוקר,בריח שמפו ומשחת שיניים, מנשקת אותו לפרידה. הוא חזר להתנמנם במרכז המיטה, מתעורר לאט אחרי שעות ומסתובב בבית בתחתונים מהוהים. מתכנן תוכניות להמשך היום.

והיה החתול שלה, החתול העצלני והמפונק שסירבה להשאיר מאחוריה והבטיחה שלעולם לא יידרש לטפל ב .וחתול עוין. מתחבא בארון, מפתיע אותו וממעיד אותו בדרך לאמבטיה באמצע הלילה, מתבונן בו מעל גבי מדף התבלינים. היא הזהירה אותו שלא יאפשר לחתול לצאת החוצה באמצע העיר. אמרה שלא ישרוד, חתול ביתי מפונק.

 

כך העבירו מספר שבועות, הגבר והחתול בבית אחד, הוא מבשל והחתול מרחוק מתבונן בו. יום אחר יום. לאט לאט התחיל החתול להתקרב, כאילו במקרה. חתול. הוא לא טרח להאכיל אותו או ללטף אותו. וכך קרה , אולי באופן בלתי מודע ואולי לא שהשאיר את רשת החלון פתוחה בוקר אחד בזמן שיצא לשוק והחתול חמק בעד הפתח, מקמר גו גמיש להפתיע.  הוא חזר מהשוק נושא סלים, הכין קפה, הבחין ברשת הפתוחה. האזהרה שלה צפה בראשו. החתול לא ישרוד. ומה אם לא ישרוד. תאונה. הוא עמד בחלון וצפה לגינה הקטנה, תוהה אם יש טעם לקרוא בשמו, מעולם לא קרא לו בשמו , מבחינתו היה החתול ותו לא. ועכשיו איננו.

אבל החתול שרד, וחזר עוד בערב בטרם חזרה האישה. לכאורה הכל בא על מקומו בשלום. הם אכלו ארוחת ערב, צפו בטלוויזיה כשהחתול שרוע לצידם

אבל למחרת כשקרא את עיתון הבוקר הבחין בחתול דרוך ליד החלון, מדי פעם היה מרים את ראשו ומילל לעברו, ולפני שהבין מה הוא עושה, צעד לעברו ופתח עבורו את רשת החלון. והחתול יצא מיד.

 

אחרי הצהריים בעוד הוא במטבח שמע יללה קצרה, פניו השעירים של החתול הופיעו בחלון המטבח, מוכתמים בדם, אולי נפצע. הוא פתח את החלון והחתול קפץ פנימה, התיישב במרכז כתם אור על רצפת המטבח והחל מנקה את עצמו בקפידה, כנראה שלא נפצע. אולי לכד עכבר.

 

וכך הפך הדבר לעניין שבשגרה, האישה הולכת למשרד, הוא מתעורר ומשחרר את החתול לעיסוקיו, עד שיחליט לחזור. והחתול, כמו שותף שקט ומבין, הקפיד לחזור תמיד לפני שובה של האישה. והאישה אמנם תמהה על העובדה שהחתול מסרב לאכול כמעט את מזון החתולים שהקפידה להשאיר עבורו אבל התנחמה בכך שהוא נראה בריא מתמיד. ואכן כך היה. החתול הפך מיצור שמן ומודלק עיניים לפנתר בזעיר אנפין, מתוח שרירים ומבריק פרווה. גמיש להפליא. רק דברים קטנים הסגירו את השינוי שעבר, חוסר עניין בעכברי פרווה, ומדי פעם היה מואס בליטופים שהאישה הרעיפה עליו ומתנער בקפיצה אל מחוץ להישג ידה. האישה התקשרה לחברותיה , אוסף רווקות תימהוניות שקיבצה לה כמו שנהגה לאסוף בילדותה גורי כלבים עזובים, והתייעצה. החתול סובל מהמעבר לחיים משותפים הייתה האבחנה , היא משכה בכתפיה. החתול נראה לה בריא. והחברות שלה בודדות. היא בחרה להתעלם, מתכרבלת עמוק בתוך החזה שלו. הוא לא הצליח להירדם כשמשקלה מעיק על כתפו ואם נרדם היה מתעורר אחרי כמה שעות וידו משותקת ומחטי כאב רצו בה כשניסה לחלצה בלי להעיר את האישה.

 

גם רשימת הקניות שלו השתנתה, מוצרי ניקוי שלא הכיר גדשו את הארון מתחת לכיור, האמבטיה הבריקה ומדי פעם ראה את האישה אוספת מגבת ששכח או זוג גרביים זנוחות באנחה דקה, אותה אנחה שהשמיעה כשחזרה וגילתה אותו במיטה קורא והמאפרות עולות על גדותיהן.

הגבר התחיל להסתיר את הדברים הקטנים מפניה, לאוורר את הבית לפני בואה, לתחוב את הסדין המוכתם מתאוות בוקר מאוחרת למכונת הכביסה, לקנות את המשקאות הדיאטטיים המוגזים שחיבבה , למרות סלידתו מהם, למרות שלא הבין איך ייתכן שהאישה , שהצטיירה בתחילת היכרותם כאוהבת בשר ויין מסוגלת להתקיים על משקאות מוגזים וקורנפלקס ימים שלמים.

 

והחתול המשיך לצוד, מילל קצרות ליציאה ולחזרה. מרוצה. יום אחד הביא הביתה יונה ערופה, הניח אותה לרגליו, התבונן בו כמבקש אישור, בפעם הראשונה שלח את ידו וקרצף את הפרווה על עורפו של החתול. משהו חדש עמד באוויר בינם.

 

והחתול הבין, מהר מאד קלט את סלידתו ממנחות עכברים וחולדות וציפורים קטנות ועבר לציד יונים ותרנגולות בחצרות השכנים. הוא ציפה למחאות השכנים והכין את עצמו להתמודדות, לתשלום הנזק, להבטחות, אבל שום דבר לא קרה. החתול כלכל את צעדיו בתבונה חתולית של ציידים ראשוניים, ידע ששום ספת קטיפה ומזון חתולים יבש לא הצליחו להקהות בו. צייד.

 

ומכיוון שצד יונים שלמות ותרנגולות קטנות ולפעמים גם פנינית מבויתת או אפרוח אווזים, החליט להשתמש בבשרם , הגויות היו טריות תמיד, חמות עדיין. הוא מרט אותן במזווה, קובר את הנוצות עמוק בפח האשפה מפני האישה, מבשל כמו שלא בישל מעודו. מעניק תמיד מעשר לצייד הגמיש שליווה את התהליך בעיניו הצהובות. והאישה אכלה איתו כמעט כל ערב, הוא חסך ממנה את הידע לגבי מקור הבשר ובכלל מעולם לא דיברו קודם לכן על מקור המזון, האישה הניחה שהוא עורך את קניותיו בשוק הסמוך ולא חדלה להחמיא לו.

החתול היה עובר בזנב מונף אל על לצידו, מתחכך ברגליו, אוכל פיסות בשר מידיו. החתול שלו , שכן לא מצא עוד עניין באישה. רק בגבר, ישן לצידו במיטה אחרי שהלכה לעיסוקיה, גורר עבורו בשר מובחר הביתה. מבלה שעות ברביצה לרגליו אחרי הציד, מאזינים ביחד למוזיקה האהובה על הגבר שגרמה לאישה להחמיץ פנים וצופים בעשן הסיגריות המסתלסל לתקרה. ימים שלמים. ככה עברו יחד  כמעט שנה, הבית שלו נראה שונה לחלוטין , נקי מדי לטעמו, מקושט בחפצים קטנים שהאישה קנתה או הביאה מביתה הקודם, הספרים שלה מסודרים על המדפים, ספרי עידן חדש וריפוי עצמי, ספרים שמעולם לא עלה בדעתו לקרוא. מקלות הקטורת שהבעירה לסלק את ריח העשן וצרבו את עיניו. ככה.

 

עד היום שבו הקדימה לחזור ,  כנראה לקתה בכאב בטן בעבודה ושבה ומצאה את החתול מוכתם בדם ואותו מורט נוצות של תור בר שמן במיוחד מעל הפח. אותו יום שבו צרחה וצרחה עד שלא נשאר אוויר בריאותיה. היום שבו האשימה אותו שהאכיל אותה פגרים והפך את החתול שלה לרוצח, ולא עזרו כל ההסברים שלו , ההסתגרות שלה בחדר השינה , הטלפונים לחברות, האריזה, הבית מופשט מכל החפצים הקטנים שלה, לובש חדש את צורתו הישנה והאהובה. טריקת הדלת הנעלבת לאחר שהחתול סירב להצטרף אליה, נועץ את טפריו בבשר ידה כשניסתה להכריח אותו להיכנס לכלוב הנשיאה שלו. ההחלטה שלה להשאיר את הרוצח עם הגבר. השקט.

 

ובבוקר למחרת התעורר וגילה שעברה שנה בדיוק מאותו ערב שבו התכנסו כולם בדירתה לחגוג יום הולדת לחתול והוא התמתח במיטה, בשקט נטול רעשי המקלחת וריחות מנטול ובושם, שלח יד עצלה וליטף את בטנו של החתול שנח על הכרית שלה, לצידו.

 לכבוד יום ההולדת של החתול בישל את התור שמרט אמש, בטרם בואה, והם חלקו אותו, חצי בחצי, שווה בשווה, גבר מבשל וחתול ציד, לא הותירו אפילו עצם.  יום הולדת שמח, חתול.