קְצָת לִפְנֵי תַּחֲנַת-הַכֹּחַ שֶׁל רדינג,
בּוֹאֲכָה הַדֶּרֶךְ הַמְּהִירָה,
עָצַרְתִּי אֶת הָרֶכֶב
וְיָרַדְתִּי לְהַשְׁתִּין.
בְּאַחַת מָצָאתִי עַצְמִי
מֻקָּף גְּבָעוֹת עֲגֻלּוֹת-רְחָבוֹת
שֶׁל שָׂדוֹת שְׁחֻמִּים
מַמְתִּינִים לַזְּרִיעָה.
עֵצִים חֲשׂוּפִים מֵעַלְוָה דִּגְדְּגוּ גְּחוֹנָם
שֶׁל שָׁמַיִם סְמִיכִים-בְּהִירִים.
נַחַל הירקון מְנֻמַּר רַצֵּי-כֶּסֶף
חָמַק בִּדְמָמָה בְּסָמוּךְ.
מַרְאֶה מַקְסִים.
הפרמטרים למיקום בחלל ובזמן מצוינים, יהודה. ומשפיעים על התוכן, על משמעויוֹתיו, לא פחות משורת הפעולה:
"וְיָרַדְתִּי לְהַשְׁתִּין."
והסוף – וואו.
"מַרְאֶה מַקְסִים. "
תודה.