בננות - בלוגים / / חבצלת כמשל (על פנחס שדה)
חני שטרנברג
  • חני שטרנברג

    ילידת חיפה. כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושליים. נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בזכרון יעקב. ספרים:   שירי מעבר – שירה – ספריית פועלים, 1999 עונות – פרוזה – ספריית פועלים, 2000 עכשיו הזמן לומר אמת - שירה - הוצאת גוונים, 2009 תערוכות:   תערוכות יחיד –   במקום ספר – תיאטרון הידית, פרדס חנה, 2007 סיפורים במגירה – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2008 שירת הבית - מוזיאון העלייה הראשונה, זכרון יעקב, 2009 בדרך להוצאת הספרים - קרון הספרים, טבעון, 2010 מחסן פואם - וידאו ארט בכנס השוק השני בעין השופט, 2011  קבוצתיות –   סדק סדק תרדוף – גלרייה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2005 ארץ חמדה – בית האמנים, בית שאגאל, חיפה, 2005 אמאל''ה – יום האישה הבינלאומי, עמותת אמני נתניה, 2006 כסאות – גלריה לאמנות קיבוץ גן שמואל, 2007 יד ביד – פסטיבל החג של החגים, חיפה, 2007   מופעים:   שירים נעים שירים – מופע מחול - פסטיבל עכו, 1983 מתחת לחול – מופע מחול - - פסטיבל עכו, 1985 מופע שירים במסגרת התערוכה "במקום ספר" בתיאטרון הידית, 2007. מיצג באירוע הפתיחה של התערוכה "סיפורים במגירה" בגלרייה לאמנות בגן שמואל.2008 מפרסמת גם באתר "רשימות" – "יוצאת לאור" http://hanist.wordpress.com/  

חבצלת כמשל (על פנחס שדה)

 

"החיים כמשל" של פנחס שדה הוא ספר קריא מאוד ואף סוחף גם היום, 58 שנים אחרי שפורסם לראשונה, ואין זה מעט עבור ספר. ניכר שנכתב מתוך תחושות של דחיפות ושליחות, שאף מוזכרות בו. פנחס שדה של "החיים כמשל" הוא נביא המשמיע קול הזהה בעיניו לקולם של נביאי התנ"ך. הוא צועק כנגד הגשמי ובעד הרוחני – אלוהים, שהוא ורק הוא חזות הכול, וביחס אליו נמדדים חייו של אדם.

מה שחשוב, לפיכך, הוא הקשר עם אלוהים, ולכן כל דבר שגורם לאדם לחוש קשור אל אלוהים – אפילו חטא – הוא מבורך. אלא שמהספר עצמו עולה שדווקא האדם – ובעיקר האדם שהוא פנחס שדה – הוא חזות הכול, שכן רק הוא יודע לומר מהי אותה חווייה הקושרת אותו לאלוהים, ולפיכך כל מי שמתנגד לבשורתו הוא או מטומטם או ערל לב.

אלוהים של שדה הוא בעצם תחושת הקשר, החיבור, האותנטיות, ששדה עצמו חש לחיים. כמאמינים רבים אחרים  שדה רואה באלוהים את מגינו ומבטחו, את מי שאוהב אותו בבדידותו ובצערו, ובשל כך אף פעם אינו לבד באמת, אלא שלצערנו תחושות מהסוג הזה יכולות לפעם גם באנשים כמו היטלר.

בכוונה אני הולכת כאן לקיצוניות. לא במקרה שדה חש קשר עמוק לסופרים כמו ניטשה וקנוט המסון שגם הנאצים חשו קשר אליהם. זאת אותה דרך מחשבה לפיה אדם כלשהו הנתפס ע"י עצמו כגאון ולפיכך שונה מההמון, רואה  בקשר שהוא חש או לא חש אל אלוהים והעולם את חזות הכול.

מה שחסר בדרך המחשבה של פנחס שדה אלה בעיקר שתי תכונות שבלעדיהן אדם לא יכול להיות סופר גדול או איש רוח גדול באמת, והתכונות האלה הן ענווה וספק. ענווה, שמא אחרי הכול איננו שונה כל כך מאחרים, וספק, שמא הוא טועה. שמא מה שסופר מספר אחרי הכול אלה מחשבותיו, רגשותיו, תחושותיו, ובתוקף היותן אנושיות – הן מועדות לטעויות.

 

*

 

במוסף הספרותי של "הארץ"  ציינו בסוף השבוע האחרון עשרים שנה למותו של שדה. היה יפה אם היו מציינים כגילוי נאות, ששדה הותיר את כל כתביו להוצאת שוקן, שכן ייתכן שלעובדה זאת יש קשר ל"חגיגות". קראתי בעניין את הרשימות השונות. על רובן ככולן יש לי ביקורת שלא אפרט כאן. ברשימה הזאת אני רוצה להתייחס בעיקר למעשה שלא הוזכר ולו במילה ברשימות, והוא מעשה פנחס בחבצלת.  ואינני מתכוונת ליחסיו של פנחס שדה עם חבצלת חבשוש, שאלה עניינו ועניינה הפרטיים. כוונתי למעשה שעשה כששכנע אותה לפרסם מכתבי אהבה פרטיים שכתבה לו בתואנה שמצא בהם כישרון ספרותי יוצא דופן, ואף השווה לימים את כתיבתה (בראיון שנתן לפנינה רוזנבלום, ראו להלן) לפרטיטורה של מוצרט.

ובכן, מסתבר שגם חבצלת חבשוש, שניחנה בנפש רגישה ואף בכישרון כתיבה, אהבה את אלוהים, אלא שלרוע מזלה אהבה והאמינה גם בפנחס נביאו, והוא לא היסס לשכנע אותה לפרסם מכתבים שמעולם לא עלה בדעתה לפרסם, ושפרסומם הסב לה בהמשך נזק נפשי רב, שכן גרם לה לחוש רדופה ונלעגת.

 

צר לי, אבל אני לא מאמינה לפנחס. אני לא מאמינה שרצה באמת בטובתה, שכן אילו רצה בה, היה מייעץ לה לנהוג כפי שנהג הוא עצמו ב"החיים כמשל": לספר על עצמה ולכל היותר להזכיר את המכתבים כחלק ולא הכי חשוב בספרה. מה שעמד לנגד עיניו, לפי מיטב הבנתי, היה פרסומו שלו, אותו פרסום שכנגדו, אגב, יצא בספרו, כך שמסתבר שהוא עצמו לא יישם את תורתו.

 

 

תאמרו שמדובר ברכילות ולא בספרות? והרי היה זה שדה עצמו שלימד אותנו, קוראיו, שהחיים הם משל ואלוהים הוא הנמשל. נשאלת, אם כן, השאלה, מה מלמד המשל על חבצלת על הנביא שהמשיל אותו.  ובכן אותי הוא מלמד בעיקר על השקרים ששיקר קודם כל לעצמו.  הוא מלמד אותי גם כמה מסוכן ופוגע יכול להיות אדם המשוכנע שרק אלוהים, ולא אף אדם אחר, הוא נמשלו.

 

 

*

 
 

מתוך הריאיון שנתן לפנינה רוזנבלום:

מדוע חבצלת חבשוש התחילה לכתוב לך את מכתבי האהבה, שפורסמו בספר שהיא הוציאה?

חבצלת, בעיני, היא דמות קדושה. היא הייתה מלאת סערת רגשות ומחשבות כבירות, ונתנה להם ביטוי ביחסים שהיו ביני לבינה. אבל נשאר בה הצורך הנפשי לבטא יותר, והיא עשתה זאת במכתבים ששלחה לי. כעבור זמן, נדהמתי לראות, שהמכתבים שאני קורא אינם ביטוי רגשות רגיל של נערה, אלא – לפי מיטב שיפוטי והבנתי – התגלות גאונית של מעמקי נפש האישה. מימי לא נתקלתי בהתגלות כזו, אפילו לא בספרים. היות וחשבתי שצריך להתייחס אל מכתבים אלו כאל יצירה, החלטתי שאין לי סמכות להסתיר אותם, כמו שלא הייתי רשאי להסתיר פרטיטורה של מוצארט, אילו התגלגלה לידי. אמרתי לה את דעתי, וחבצלת הסכימה, שאם דעתי היא שיש לפרסם את מכתביה, כדאי לעשות זאת.

 לא חששת, שמכתבים אלו יחשפו את חייך האינטימיים?

כאשר משהו נכנס לתחום האמנות, הוא יוצא מתחום הרכילות, ואז אין שום מקום לפחדים ולחשבונות קטנים.

באחד ממכתביה, שפרסמה בספר "התמסרות", כתבה חבצלת על ארבעת הימים, בהם התעלסת אתה ועם עוד אשה. תגובתך בעיתונות למכתב זה הייתה: "זה היה מצב של גאולה, וחשבתי עליו במושגים דתיים". מה הקשר בין התעלסות עם שתי נשים לבין דת?

אין קשר. אבל לפי המושגים שלי, אני רואה בתחושת חיים זו טוהר ותמימות, ורק במקרים נדירים ביותר בחיים אפשר להגיע – אם בכלל – לתחושות כאלו. לכן אני קורא לתחושה כזאת מצב דתי.

האם חזרת על החוויה הזאת?

היו מקרים מעטים, אבל מכיוון שהחוויה המסתורית לא התחדשה, הפסקתי. הרי בשום פנים לא היה מדובר על פעילות גופנית כשלעצמה.

  

*

 

אתם מבינים את זה, קוראים יקרים? נביאים לא סתם מקיימים יחסי מין, וגם ההנאה שלהם  היא אחרת. היא איננה כלל גופנית, אלא רק רוחנית, טהורה ותמימה – ולפיכך דתית. כמה חבל שאלוהים הוא כזה שתקן, ואף פעם לא כותב בעצמו שום ספר, וכך מאפשר לכל אדם, מלא בעצמו ככל שיהייה, לדבר בו  כרצונו ובעיקר על פי צרכיו. כמה חבל לי על חבצלת.

 

 —–

 

 

 

עדכון והמלצה:

ממליצה מאוד לקרוא את  מאמריו של ויקטור הרצברג באתר מילים  אודות פנחס שדה. האתר מומלץ בכל מקרה. המאמר השלישי העוסק בחבצלת כאן:

http://mymilim.info/?p=10934

 

 

 

 

 

 

 

 

18 תגובות

  1. רשימה טובה ואינטלגנטית אכן סופר שאין בו ענווה או ספק אינו יכול להקרא איש רוח גם היום רבים המשתמשים במושג אלוקות כקרדום לחפור בו
    לי הוא מזכיר את גואל רצון ואלף נשותיו גם הוא ראה עצמו סוג של נביא. לא קראתי לשמחתי את החיים כמשל ואני שמחה על כך
    כיום אני מבינה שלהיות בדבקות לאלוקים או בקרבה אליו נדרשת הרבה מאוד יגיעה רוחנית ותיקון המידות .אהבתי את הרשימה שלך חני יקרה

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, חנה. גם אני לא קראתי את "החיים כמשל" בצעירותי. קראתי אותו דווקא לאחרונה מתוך הבנה שפנחס שדה עצמו ראה בו את פסגת יצירתו. בצעירותי קראתי את "על מצבו של האדם" ואני זוכרת שמאוד לא התפעלתי. הספר נראה לי שטחי וילדותי ולא מצא חן בעיניי בכלל. מה שכן דווקא זכור לי ספר לבני הנעורים שכתב "הגנב או מטמון הזהב של ששונקין הזקן" שכן אהבתי כנערה. לזכותו ייזכר גם "תיקון הלב" ספר הסיפורים שכינס של רבי נחמן מברסלב. הוא היה כותב מוכשר, וגם לא כל הדברים שאמר היו חסרי טעם, רק שיש איזושהי בעייתיות גדולה בגישה שלו, כפי שניסיתי להסביר ברשימה.

  2. אוי חני האדירה! אין לך מושג עד כמה כל מילה שלך גדולה וזאת עוד בלי ש"תזכי" לפגוש את שדה בשר ודם כמוני. פעם אחת הספיקה לי. גילוי נאות. במות קדושים… ויחד עם זאת, חלפו כמה עשורים מאז נשלחתי לראיינו למוסף משא עליו השלום, ועם הלענה לא נס מזיכרוני. מדובר במגלומן מטורף. איכשהו כמובן הוא ניסה לפלרטט איתי (פשוט כי כך נהג לתחושתי לא אחת כלפי עלמות תמימות), אלא שלמזלי הייתי כבר שבעת שכאלה… ובסיום שעתיים או שלוש של חגיגה מגלומנית מבחילה יצאתי מדירתו הקטנה עם תחושה כבדה של רחמים עזים… על חבצלת שהלכה שבי ונפלה חלל ושולל בפח "רוחני" ענק!

    • חני שטרנברג

      תודה רבה, ענת, על התגובות ועל העדות. אכן לא "זכיתי" לפגוש בו, אבל "זכיתי" לפגוש במגלומן נרקיסיסטי אחר, שמה שבעיקר למדתי ממנו, זה לחשוד בכל אדם שרואה את עצמו או את דרכו כטובה משל אחרים. אין לי שום וודאות בנוגע לסיבות שבגללן התאבדה חבצלת, מה שאני כן יודעת, וזאת מתוך קריאה, זה שפרסום הספר, גרם לה קשיים ועגמת נפש רבה. ועוד אני יודעת שהרעיון לפרסמו היה של שדה ולא שלה (על כך הוא מעיד גם בראיון)

      • חני, לצערי יש דברים שאי אפשר להוכיח בית משפט. אך אלו הדברים הכי חזקים לא אחת לקביעת גורל אדם. אישיות חלשה שדבקה באישיות שמשתלטת עליה מטעמים של אהבה עצמית מטורפת היא אסון! ומי שנחלץ בעור שיניו זהו בפירוש נס! התאבדותה של חבצלת היא לצערי העצום המובן מאליו.

        • גבריאלה אלישע

          ענת, אני מסכימה אתך.

        • חני שטרנברג

          ענת, אני נוטה מאוד להסכים אתך גם בעניין הקושי להוכיח, וגם ביחס לאיך שחבצלת ודאי חשה.
          סומכת על האינטואיציות שלך, מה עוד ש"זכית" להכיר אותו, ולחוות את השהייה במחיצתו

  3. גבריאלה אלישע

    איך את יודעת 'שפרסומם הסב לה בהמשך נזק נפשי רב, שכן גרם לה לחוש רדופה ונלעגת'?
    אני יכולה לתאר לעצמי שזה הגיוני, אבל מה האסמכתה לכך, האם יש עדויות על כך?

    • חבצלת התאבדה, גבריאלה, בגלל יחסים עם מגלומן מטורף. חד משמעית

      • אני אומר לך עוד משהו, ראיינתי אותו לא הרבה זמן אחרי מותה, ואפילו זה לא הזיז אותו ממש מהתעסקות נרקיסיסטית בעצמו

        • גבריאלה אלישע

          אני מבינה, ענת.
          בכל זאת מעניין אותי לגבי פרסום המכתבים שהסבו לה נזק נפשי רב – אם זו אמירה מבוססת על איזו שהיא עדות או השערה הגיונית למדיי?

          • חני שטרנברג

            ןבכן, גבריאלה, הכול מקריאה. קראתי בזמנו דברים שאמר דודה, שלמה חבשוש, שאף הוציא לאור את ספר שיריה אחרי מותה. הוא סיפר כמה קשה היה לה אחרי פרסום ספר המכתבים, ושדי היה בכך שהזכירו את שמו של פנחס שדה בנוכחותה, כדי שתאחז בה חרדה, אבל את מוזמנת לבדוק בעצמך.

  4. רבקה ירון

    לא חשבתי שיועלה פוסט כזה, חני.
    תיקון:
    חשבתי שעניין חבצלת/סלאש/פנחס שדה נשכח מלב איש, כרגיל אצלנו בעלי הזיכרון הקצר. וכמובן, מי יזכור אֶת הנסיבות, אֶת ההשלכות?
    האם בכלל – בכלל? זאת אומרת: האִם?

    תודה!

    • חני שטרנברג

      תודה לך, רבקה. לא תכננתי להעלות שום פוסט על פנחס שדה ואלמלא הייתה התעלמות גורפת כל כך מהמקרה עם חבצלת במוסף הספרותי, כנראה גם לא הייתי מעלה. בזמנו היה באינטרנט אתר עם הרבה חומרים על פנחס שדה, כולל חומרים על חבצלת, אלא שהוא הורד משום מה, אבל אני עדיין זוכרת מה קראתי שם. מכל מקום פנחס שדה ראה בהוצאת ספר המכתבים של חבצלת מעשה ספרותי. הוא היה סוג של מנטור עבור חבצלת ומהבחינה הזאת עשה מעשה זמרי וביקש שכר כפנחס.

      • חני, ברשותך, מה שמצאתי ב"הארץ" – פנחס שדה וחבצלת חבשוש:

        "אני כל כך פנחס"

        הבחירה של בן עזר במלים "טקס פולחני" מהדהדת במיוחד בסיפור הקשר של שדה וחבצלת חבשוש. חבשוש היא אולי האשה המוכרת ביותר בהתייחס לשדה, בעיקר משום שיחסיהם ויצירתם השתלבו לפרובוקציה שסירבה לשכוך זמן רב.

        גם חבשוש היתה בת 17 כאשר טיפסה במדרגות לדירתו, בשנת 1967, אחרי שקראה את "החיים כמשל". בינה לבין שדה, שהיה מבוגר ממנה ב-21 שנה, נוצרו יחסי תלות ואהבה, ובמשך שלוש שנים היא שלחה לו מאות מכתבי אהבה שבהם תיארה את יחסיהם. ב-1973 אוגדו 21 מהמכתבים הללו, ביוזמתו של שדה, בספר "התמסרות", שנהפך במהירות לרב מכר. הכותרות בעיתוני התקופה, עוד ועוד כתבות וראיונות ב"העולם הזה" (שאף הכתיר את חבשוש לאשת השנה בספרות באותה שנה), זעקו סנסציה. הקטעים שתיארו את היחסים האירוטיים ביניהם, בין היתר אורגיה עם בחורה נוספת בשם איה, שגם היא הזדמנה לביתו של שדה, הובלטו וצוטטו. אבל ב"התמסרות" היו גם וידויי האהבה הנואשים של חבשוש לשדה, הזדקקות, הערצה ורצון להיטמע בתוכו. "אני כל כך פנחס", כתבה. בראיונות עמה הסבירה שמה שמתואר הם אירועים שקרו והיו מבחינתה חוויה רוחנית, כמו דתית. אבל לנוכח גילה הצעיר והטקסטים שכתבה, קשה, ממרחק השנים, שלא לחוש אי-נוחות.

        הקשר בין חבשוש לשדה ניתק בסופו של דבר. בשנות ה-70 המאוחרות היא אושפזה בבית חולים לחולי נפש ובנובמבר 1984, אחרי פרידה מבן זוגה, קפצה מגג ביתה ברחוב יונה הנביא בתל אביב. שנתיים אחר כך הוציא דודה, הסופר יחיאל חבשוש, את "שירת חבצלת", ספר משיריה. בהקדמה כתב על "התמסרות" ועל הפרסום שלא נעם לה, שבעיניו קיצרו את חיי אחייניתו.

        שדה הגיב בכמה ראיונות. לפנינה רוזנבלום (שריאיינה אותו במשך עשר שעות, ראיון בוטה לעיתון "לאשה") סיפר על השיר "בלילה ההוא" שכתב אחרי שנודע לו על התאבדותה, ואיך רצה לקפוץ בעקבותיה. "היא היתה מלאת סערת רגשות ומחשבות כבירות ונתנה להם ביטוי ביחסים שהיו ביני לבינה", אמר. "אבל נשאר בה הצורך הנפשי לבטא יותר והיא עשתה זאת במכתבים ששלחה לי. כעבור זמן נדהמתי לראות שהמכתבים שאני קורא אינם ביטוי רגשות רגיל של נערה אלא, למיטב שיפוטי והבנתי, התגלות גאונית של מעמקי נפש האשה (…) החלטתי שאין לי סמכות להסתיר אותם. חבצלת הסכימה שאם דעתי היא שיש לפרסם את מכתביה, כדאי לעשות זאת". עד היום יש הטוענים שלפחות חלק מהמכתבים כתב שדה בעצמו – לעצמו.

        היא התרשמה ממנו, נמשכה אליו ואני לא יודע באיזו מידה הוא גילה את הזהירות המתחייבת, הוא יכול היה להיות אבא שלה", אומר אחיה של חבצלת, ציון חבשוש. "חבצלת היתה ערנית וחריפה והיא יצרה אתו קשר, אבל אני לא בטוח שלא היתה בזה מידה של ניצול. לא ידעתי על הקשר בזמן אמת. המשפחה היתה משפחה דתית, זאת לא בדיוק היתה מחמאה בשביל ההורים שלנו. זה לא היא שהוציאה את הספר, זה שדה הוציא, ובמשפחה לא היתה גאווה על זה".

        (…) (יש עוד). הלינק:

        http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.2199475

        כך או אחרת:
        תודה רבה לך שוב!

        • חני שטרנברג

          תודה רבה, רבקה. התייחסתי למוסף הספרותי ולא לגלריה. גלריה זה מוסף אחר. במוסף הספרותי של יום שישי הייתה התייחסות רק לכתיבה של שדה – פרוזה ושירה ורשימת ממואר אחת שרמזה לאי נעימותו, אך לטעמי לא נגעה בעיקר אותו הדגשתי כאן. מה שכן, טעיתי בשם הדוד של חבצלת: יחיאל חבשוש ולא שלמה, אלא שגם בקטע שציטטת יש טעות. את השיר "בלילה ההוא" שדה לא כתב אחרי ההתאבדות של חבצלת, אלא אחרי שאחת מנשותיו עזבה אותו. את חבצלת הוא עזב. קראי מה ענת כותבת לעיל על הריאיון שהיא ראיינה אותו אחרי שחבצלת התאבדה. העניין המרכזי הוא שהאדם הזה חשב שהכול מותר לו, כי אלוהים הוא הנמשל שלו, וזה עניין מאוד מאוד בעייתי הן בכתיבתו והן בחייו.

  5. חני שטרנברג

    עדכון והמלצה:

    ממליצה מאוד לקרוא את מאמריו של ויקטור הרצברג באתר מילים אודות פנחס שדה. האתר מומלץ בכל מקרה. המאמר השלישי העוסק בחבצלת כאן:

    http://mymilim.info/?p=10934

    (הוספתי גם בגוף הרשימה)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחני שטרנברג