בננות - בלוגים / דפנה שחורי / כשאלון הלך הוא שכח
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

כשאלון הלך הוא שכח

 

 

 

 

 

כשאלון הלך הוא שכח

אני נשארתי ולא שכחתי

את מה שאלון לא זכר

אני זכרתי היטב

ולמען אזכור יותר

תליתי לראשונה בחיי דגל ופרשתי אותו אל הרחוב

ומה הוא עשה?

לקח את שולחן המטבח

משטח עץ שגולף

ולתוכו יצק את הזיכרון:

שתי רגליי 
סנפירי דג

בגד הים של חופשת הזהב

כפלי הזיכרון בין העיניים

והשפתיים הצמאות תמיד לעוד.

את אזורי השכחה המוצלים

חשף אל האור שבא מהים

זהב אחר הצהריים שפך שמיכת פז על העפעף

תפזורת חולית על הגווייה
ששוכבת לראווה לנגד עיניך ולא בוכה

 

 

 

 

 

 

 

9 תגובות

  1. מספיק כבר לחתוך בבשר
    די
    די

  2. זה מאוד נכון שהוא שכח ואת לא, אני מכירה את הנדנדה הזאת, יש אנשים שאני מחזיקה להם את הזכרונות, וזה סודי, הם יודעים לא יודעים.
    הבכי והכאב בעצם מטשטש ומוחק את הזכרון, מחדד יותר את הדמות שלך… ואולי זאת הדרך לשכוח.
    להתראות טובה

    • דפנה שחורי

      הי טובה

      הבכי והכאב שלו או שלי?

      • מושית גראד

        זה באמת לא ברור

      • היי דפנה
        אני יכולה לומר שבכי מטשטש, הכאב מפסיק להיות ספציפי, זה תמיד זולג לעוד מקומות נפשיים, שהיו מוזנחים עד כה.
        אני יכולה לומר לך מסיוני כל פרדה שהיתה לי עשתה אותי יותר חכמה, ויותר קרובה אל עצמי.
        אבל אין ספק שזה כואב,
        כואב לא הורג, מילותי לא יעזרו, כי הכאב שלנו בא, ומציף.
        באהבה רבה טובה

  3. חוכמת הרחוב

    מותר להתאבל כמה שיותר, עד שייגמר הכאב עם הזמן – ולהתחיל מחדש.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי