טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

אחרי שאסי הלך

אחרי שאסי הלך

 

אני חוזרת לטרנינג הכתום

מסתכלת על פרורי מלח שנחים בזוויות

פי.

מחייכת

חיוך שהוא עקום יותר מאשר ישר.

בספה הירוקה עוד שקועה תבנית ישבנו

שהוא קטן ומדויק.

עוד מעט והרוח החודרת מבעד לחלון

תסלק כל זכר,

וריח הנרקיסים שאקנה בחנות שבפינת הרחוב

יסלק את ריח עשן הסיגריות

 שהוא מעשן.

אוכל שוב להיות לבד.

אבל שום רוח לא תצליח לגרום

לזכר מגע ידיו להיעלם מעל פני העור

שהוא חלק וצח

ובודד

בדידות שאין לה תקנה.

 

 

2 תגובות

  1. שלום אליענה
    גם שאת מחייכת עם הטרניג הכתום
    עדיין הפרידה קשה
    יפה

  2. נעם רחמילביץ'

    אליענה, את מבטאת את העצב בפשטות ודיוק. שיר יפה בעיניי

השאר תגובה ל דוד ברבי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג