רק בשביל לקבל חיוך…… מלמדת קולנוע וטלוויזיה, מצלמת, עוסקת קצת בתיאטרון, ליצנות רפואית והמון כתיבה

את פיק הברכיים הראשון שלי קיבלתי כשראיתי אותו. ילד קטן, עם חיוך נצחי. הוא היה לבוש בפיג"מת בית החולים ומחובר ל"סוס" ( ככה אני קוראת לאינפוזיה ) חיכינו יחד למעלית שתעלה למחלקה.   ילד קטן, עם חיוך נצחי. ופנים של מבוגר. פנים מכוסות בכאב. ראש מכוסה בכוויות.   גוף קטן. ילד קטן. שהפך ביום אחד למבוגר.   לא ידעתי איך ...

בכל פעם שאני רואה זוג הורים שמלווה את הילד שלו לטיפול או לניתוח. כשאני רואה חיוך על פניו של ילד שכבר שכח חיוך מהו. כשאמא ניגשת אליי ומבקשת שאשמור לה על הילד לכמה דקות, כי צריכה להתאוורר. כשאבא משתף איתי פעולה והופך בשניות לליצן מאולתר. כשילד מנסה לנפח איתי בלון והוא מתפוצץ. ואיתו גם הילד. מצחוק. כשאחות במחלקה קוראת לי ...