רק בשביל לקבל חיוך…… מלמדת קולנוע וטלוויזיה, מצלמת, עוסקת קצת בתיאטרון, ליצנות רפואית והמון כתיבה
לנועה היה חלום לטוס במטוס.
לחלקנו החלום הזה הוא אולי מעט פשוט.
אחרי הכל חלק גדול מאתנו, טס במטוס לא פעם.
עבור נועה החלום הזה היה בלתי אפשרי.
כבת למשפחה חד הורית בקשיים כלכליים מרובים,
מרבית הכסף שהיה הלך לטיפולים רפואיים.
לנועה.
בגיל 6 נתגלה אצלה סרטן בדם.
זה לא היה משנה לנועה, אם תטוס לארץ אחרת
או שסתם זו תהיה טיסה מעל שמי ישראל.
כשהיא סיפרה לי זאת, בבית החולים, חייכתי.
עשינו יחד הצגה, בה אני הייתי הטייסת והיא הייתה הנוסעת הפרטית שלי.
באותה הצגה, טסנו לארצות רחוקות.
אכלנו בגט בפריז, ראינו הופעה בלונדון, רקדנו בניו יורק ושחינו בתאילנד.
זו הייתה הטיסה היחידה שנועה זכתה לעשות בחייה.
בערך חצי שנה אחרי מותה, גיליתי את משאלת לב.
הרגשתי החמצה, כי אולי בזכות הארגון המדהים הזה,
נועה יכלה לטוס באמת.
משאלת לב, היא חלק מארגון בינלאומי "make a wish" וייעודה להגשים חלומות לילדים החולים
במחלה מסכנת חיים.
היא פועלת בארצנו הקטנטונת כבר למעלה מ-10 שנים והצליחה להגשים חלומות למאות ילדים.
חלומות הם דבר שיש לכולנו.
צעירים ומבוגרים כאחד.
יש אחת שחולמת להיות דוגמנית.
יש אחד שחולם לפגוש את שחקן הכדורגל שהוא הכי אוהב.
יש אחת שרוצה ליסוע לברצלונה.
יש אחד שרוצה לקבל גור כלבים.
יש כאלה שכל חלומם הוא לחיות.
באתר של משאלת לב, יש משאלות רבות של ילדים שמחכים שמישהו יעזור להם להגשים חלום.
והאתר העולמי
פורסם גם בבלוג שלי בקפה דה מרקר
תודה על המידע החשוב ועל סיפורך הנוגע ללב.
וזה מטלטל ומטלטל .
בשירה "רגילה", יש מרחק שמודיע לנו שהשיר הוא "יצירה" "אומנותית"
כאן הטיסה היא טיסה.
היא אינה ממומשת אלא בחלום ובתשוקה.
האמת הזו מטלטלת.
מדגימה לנו את הצרכים והשאיפות והחיים בפרופורציה.
בחדשות מדברים על פרסונות שמרוויחות עשרות אלפי דולרים בתחומים מסויימים. הנה. ילדה בת שש עם סרטן דם וטסה לפריז.
הליצנית חייבת להיות חסונה מאוד כדי לשרוד חלום לא ממומש כזה.
בר רפאלי גם היא צריכה טיסה עם ילדה בת שש כזו ל"פריז"
כל החברה הישראלית בעצם צריכה להזות את טיסת פריז הזו של פרופורציות
ואז אולי יהיו לנו "סובלנות" ?