הספרים שלי

 

 עד היום פרסמתי אחד-עשר ספרים: שני רומנים, נובלה אחת, חמישה קבצי סיפורים, שני ספרי תיעוד ומדריך טיולים.

 

פרסים ספרותיים: פרס ארתור רופין למחקר במדעי החברה( 1993), פרס קרן ירושלים לספרות יפה (1994), פרס מענק מטעם קרן עמו"ס (1998), ופרס ראש הממשלה לספרות לשנת תשס"ה (2005).

 

על כתיבתו:

אביטוב הוא כותב מגוון, שהתנסה בכל סוגות הכתיבה: מן התיעוד לסוגיו ועד הפרוזה לסוגיה. סגנונו משתנה כמעט מספר לספר. מחד, כתב ספרים שתיארו בדייקנות ובסגנון טרגי-קומי את החיים בחצר האחורית של ישראל והעידו על מודעותו החברתית העמוקה (בית החולים הפסיכיאטרי, השוק הירושלמי, שכונת העוני וכו'), ומאידך, כתב נובלות אלגוריות וסיפורים פנטסטיים וסוריאליסטיים.

הגיוון בכתיבתו ניכר לא רק בסוגות הכתיבה, אלא גם במקומות ההתרחשות של העלילות, בין ה"כאן" (ישראל) ל"שם" (ארצות זרות).

בנימוקי השופטים למתן פרס ראש הממשלה נכתב: "כתיבתו של אביטוב עוסקת בפאזל האנושי הישראלי, ובעיקר ב'צברים' החיים מזה דורות בארץ. הוא כותב על השוליים החברתיים, על הדחויים והנידחים, ועל גיבורים הנפתלים עם עצמם ועם סביבתם על רקע הוויה מעיקה, ומנסים להישרד בתוך סיטואציות סבוכות. כתיבתו עוסקת בנושאים כמו חירות, כבוד האדם והפרט הבודד הנאבק על זהותו, והיא מצטיינת באנושיות רבה ואמפטיה ל"אחר" תוך הארת מורכבותו הנפשית. זו כתיבה רגישה של מספר טבעי בעל עין חדה ויכולת לתיאור מצבים בסגנון נקי ואמין" (פרופ' יפה ברלוביץ, אלי עמיר ואשר רייך).

 

ספרים:

"הסתכלות, דו"ח מבתי-חולים פסיכיאטריים" ("כנרת", 1991). מהדורה מורחבת ומעודכנת ראתה אור בהוצאת ירון גולן (1993).

פרס ארתור רופין למדעי החברה, שניתן על-ידי ועדה אקדמית של שלושה פרופסורים מהטכניון (1993).

 

על הספר: מחקר ראשון מסוגו של תצפיתן בלתי-תלוי על בתי-חולים פסיכיאטריים בישראל, הפותח בפני הקורא את דלתות הברזל הנעולות של המחלקות הסגורות, ומאפשר לו הצצה בהחלט נדירה בהיקפה על הנעשה מאחורי החומות הגבוהות. המחבר ערך תצפית אנתרופולוגית בת שנה על טקסי הפולחן של השבט הפסיכיאטרי המסתגר, ולצורך כתיבת הספר ריאיין מאות חולים ואנשי צוות. "הסתכלות" עוסק גם בפן בלתי ידוע – פסיכיאטריים ואנשי צוות שהתמוטטו, אושפזו, ועניינם נדון בפני ה"ועדה לרופאים משוגעים".

"הסתכלות" הוגדר על-ידי הביקורת כדו"ח בעל חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה, והוא זכה לתהודה רבה בכלי התקשורת.

 

מן הביקורות:

"דו"ח מרתקת, חד תפיסה, חם ואנושי, מסמך חשוב לאנשי מקצועות בריאות הנפש" (תמר קרון, פסיכולוגית בכירה); "מבצע נדיר… מושגים טעוני רגש ומפחידים, מובהרים לקרוא בצורה שוטפת וקריאה… שירות חשוב לציבור" (ד"ר עמיחי לוי, פסיכיאטר בכיר. מתוך "הופכים דף", ערוץ 1)

"מסע לארץ לא נודעת" (יגאל סרנה, ידיעות אחרונות); "התמסרותו לנושא נדירה על רקע ריפיונה הכללי של העיתונאות בארץ בתיחקור נושאים בעלי רגישות חברתית" (אלי שי, ידיעות אחרונות); "מסע מרתק אל מחוזות עלומים" (יעקב לויתם, ירושלים, מקומות ידיעות אחרונות); "אביטוב כתב דו"ח חשוב ומעניין" (פביאנה חפץ, תל אביב, מקומון ידיעות אחרונות)

"המשימה שלקח עליו אביטוב ראויה להערכה. אנחנו מורגלים בעיתונאים חוקרים, שכתבת התחקיר שלהם מבוססת על כמה שעות ביקור במקום, ושניים-שלושה ראיונות… לאביטוב פירוש שונה לחקירה. הוא אכן מצטייר כאדם רציני ואינטילגנטי, שפיתח מעורבות רבה במה שמתרחש במוסדות לחולי נפש" (הדה בושס, הארץ); "ניתוח מעמיק וסגנון ספרותי-אישי. מרשים במיוחד… ספר שאזכור לשנים רבות" (חיים ברעם, כל העיר).

"מצליח להעביר דמויות מרתקות של פציינטים ואנשי צוות, ולהבהיר את הדינמיקה הנפשית והחברתית המסובכת של בית-החולים הפסיכיאטרי. מומלץ" (שיחות, כתב עת לפסיכותרפיה)

 

"כשג'ימי ביקש שיקברו אותו בעמידה" ("כרמל", 1995). עורך: דוד וינפלד.

 

מחרוזת של מעשיות ומעשים מהווי הגברתנים והדברנים של שוק מחה יהודה ושכונת הנחלאות בירושלים. סיפורים קסומים ומשעשעים על ירושלים של מטה, שזכו לתהורה רבה בירושלים ובקרב אוהביה של העיר.

 

"אדון הסליחות" ("ספריית מעריב", 1996). עורך: איתן בן-נתן.

פרס קרן ירושלים לספרות יפה (1994).

קובץ הכולל 15 סיפורים, שחלקם נכלל בהמשך באנתולוגיות ספרותיות ואף תורגמו לשפות זרות. הקובץ כולל סיפורים ריאליסטיים המפליגים אל עולם הפנטסיה והסיוט, והם משקפים מצב קיומי אוניברסלי של שחיקה במסגרת החיים. "סיפורי הקובץ מוכיחים כי כוחה של הכתיבה הריאליסטית המסורתית לא פג גם היום" (מנימוקי פרס קרן ירושלים לספרות יפה). אבל הריאליזם כאן הוא ריאליזם מועצם, לעיתים גרוטסקי ולעיתים פנטסטי.

 

"שומע במותו את הים" ("ספריית מעריב", 1998). עורך: איתן בן-נתן.

פרס מענק מטעם קרן עמו"ס, שליד בית הנשיא.

סיפורים בעלי ניחוח היסטורי, שמתרחשים בין המאה ה19- למאה ה20- ועוסקים בחלקם בפרשיות עלומות. אחד הסיפורים עוסק בפיענוח פרשיית רצח משנות ה30- של המאה ה20- ובגילוי מקום קבורתו של נוטר.

 

"פתק מאמא" ("עם עובד, 2001). עורך: חיים באר.

רומן סיפורים רגיש, העוסק במערכת יחסים בין ילד לאמו על רקע חיפה של שנות ה60-. הרומן בנוי מאפיזודות, המתחברות לכלל אמירה חזקה לא רק על מוסד המשפחה, אלא גם על החיים של פעם לעומת החיים של ימינו. הרומן מסופר משתי נקודות מבט, הביקורתית של הילד, והנוסטלגית של המבוגר, המתגעגע לאמו המתה. כל אפיזודה מתחילה בסיפור מן הילדות, ומסתיימת במות האם ובהשלכותיו על חייו של הבוגר. הגעגועים לאם המתה באים לידי ביטוי בשורה של סיפורים הקשורים לחפציה, שגורמים לבן להתחבר לזכר האם: ספה בלויה, מכונת זינגר מקולקלת, שעוברת תהליך ניסי, שטיח שדהה, בוילר ממצמץ, גיגית חלודה, ואזה סדוקה ועוד. סיפורי ההמשך בנויים משורה של היזכרויות מקוטעות, המצטרפות לכלל רומן, שהוגדר על-ידי הביקורת כמרגש במיוחד.

 

"מדריך קובה" ("אסטרולוג", 2001). עורך: שלומי חסקי.

מדריך הטיולים הראשון שנכתב על קובה. נכתב במשותף עם אבי הזאב.

 

"הלילה של סנטיאגו" ("אסטרולוג, 2001). עורך: רני יגיל.

קובץ סיפורים טרגי-קומיים, המתרחשים בקובה של סוף המאה ה20 ודמדומי תקופת שלטונו של פידל קסטרו.

 

"חתונה כבר לא תצא מזה" (אסטרולוג, 2003). עורכים: רני יגיל ושלומי חסקי.

נובלה ישראלית סימבולית העוסקת במערכת יחסים בין בעלי-בית לדייר שלהם, בין ערבים ליהודים, בין נגר והמקצועה שלו, ובין הזמרת המצרייה אום כולת'ום ומעריץ יהודי שלה.

 

"יומה" ("גלורי", 2004). עורכת: יעל ישראל.

רומן אוטוביוגרפי העוסק בחמש שנות שהותו של המחבר בקובה, כולל פרשת כליאתו המקוממת בכלא שורץ עכברושים בהוואנה. הסיפור האמיתי והאותנטי ביותר שהתפרסם בעברית אודות קובה, על אורותיה וצלליה: חינה האנושי והמוסיקלי הקסום, שחי בכפיפה אחת עם צדדים נעימים פחות: הנוכלים הקטנים של הרחוב, והנוכלים הגדולים יותר של משטר העריצות. סיפור עז-ביטוי שייחרט בזכרונו של הקורא.

 

"האורות של מיאמי" ("כרמל/עמדה", 2005). עורכים: רן יגיל ועמוס אדלהייט. עורכים לשוניים: תנחום אבגר ולאה פרישברג.

ב"האורות של מיאמי" מצטיירת אמריקה הלטינית כמעין אטלנטיס אבודה, שתושביה משתוקקים להימלט ממנה, כי היא טובעת, אך מצד שני, אי-אפשר לעמוד בפני קסמיה. סיפורי הקובץ נקראים כמו "אגדות עם מצוירות", כדברי אחד מגיבורי הספר, והם משלבים קסם מאגי לצד תיאורים מכמירים של סבל, עוני ופחד. בקובץ, הכולל חמישה סיפורים ונובלה, דרים להם בכפיפה אחת נוצת הפלא של אמיליו האינדיאני; שרביט הקסמים של פרנסיסקו המכשף, שמצייר לנשים הרות על בטנן; חבל אהבה הכומס סוד אינדיאני קדום ומציל בורחים מטביעה, שהופך לבסוף לחבל מוות; כפות ידיו הענקיות של אנריקה ששולטות בו ולא הוא בהן; סופר המתנגד למשטר המבקש לפני מותו להיפגש עם אביו המתנכר לו, וכן אסיר המדמה שאורות התעתועים המרצדים מולו הם של חוף מבטחים שאליו ניסה להגיע.

"האורות של מיאמי" נוגע בשאלות של חירות והישרדות. בסגנון חסכני, אמין וחף מזיוף, הנע בין ריאליזם לפנטסיה, בונה אביטוב עולם עשיר הנטוע תברבות שלא הכרנו.

על האורות של מיאמי: "אביטוב הוא מספר ייחודי הן בנושאי סיפורים והן בסגנונם" (ראובן מירן); "מצבים אנושיים ואמינים מאוד" (יצחק אורפז).

 

"101 יום, בחזרה מהשבי בקולומביה" (גלורי, 2005). נכתב במשותף עם לידור גולדברג, ועוסק בפרשת חטיפתם הדרמטית של ארבעה מוצ'ילרים ישראלים בקולומביה.

 

בהוצאת כרמל/עמדה עומדת לראות נובלה חדשה וייחודית שלו בעריכת יעל ישראל (2008).

 

כסופר השתתף באנתולוגיות ספרותיות רבות, ביניהן "אלה החיים שרציתי לחיות" (עם עובד, 2003), ואחרות שראו אור בכרמל, גוונים, הוצאת קשת המזרח ועוד.

מסיפוריו התפרסמו בבמות ספרותיות רבות: מדור הספרות של ידיעות אחרונות, מדור הספרות של מעריב, כתב העת עמדה, מאזניים, עיתון 77, אלמנך, גג, מאסף ירושלים, כל הזמן, ובבמות שונות באינטרנט (בין השאר קדמה והאתר של יעל ישראל).

מסיפוריו תורגמו לספרדית ופורסמו בספרד ובאקוודור, ועומדים לראות אור גם במקסיקו ובארגנטינה. נובלה שלו, "הנוצות של אמיליו (מתוך "האורות של מיאמי"), תורגמה אף היא לספרדית.

 

עריכה של אנתולוגיות בעברית:

"בואי כלה", סיפורי חתונה (כרמל, 2001). במשותף עם רן יגיל.

"טעם החיים", סיפורי אוכל (כרמל2002). במשותף עם רן יגיל.

"הקשב!" סיפורי צבא וחיילים (משרד הביטחון והוצאת כרמל, 2005). במשותף עם רן יגיל.

"סיפורים מאמצע העולם", סיפורים מאקוודור (כרמל, 2005). עורכים: קרלוס אאולסטיה וחוליו פאסוס. מלביה"ד, עורך משנה ואחרית דבר: ירון אביטוב.

 

אנתולוגיות בעריכתו שעומדות לראות אור:

"אחד אלוהינו", סיפורי אמונה וכפירה, (כרמל, 2008). במשותף עם רן יגיל.

"ירושלים של האנדים", אקוודורים שכותבים על ישראל (כרמל, 2008). במשותף עם חוליו פאסוס.

 

עריכה של אנתולוגיות בספרדית:

EL PUEBLO DEL LIBRO, (LIBRESA  , 2007). אסופה של ספרות עברית מודרנית, הכולל 18 משתתפים: אהרון מגד, יחזקאל רחמים, יונתן פיין, יצחק אורפז, אור גראור, לאה איני, יורם מלצר, עמוס עוז, אלי עמיר, שולמית גלבוע, מואיז בן הראש, תנחום אבגר, א.ב. יהושע, יגאל סרנה, אורציון ישי, יוסל בירשטיין, יעל ישראל וירון אביטוב. 374 עמ', הכוללים גם כמאה עמודים של מבואות וניתוחים שכתב אביטוב.

JERUSALEN DE LOS ANDES (LIBRESA, 2007). סופרים ומשוררים אקוודורים שכותבים על ירושלים וישראל בשפה הספרדית.

 

עריכת ספרים:

בעשר השנים האחרונות ערך ספרי פרוזה ותיעוד רבים למספר הוצאות לאור.

 

מאמרים וביקורות:

מבקר ספרות המפרסם לעתים מזומנות ביקורות ספרות בידיעות אחרונות, בכל הזמן, וכן משדר המלצות על ספרים ברשת אל"ף ברדיו. בעבר כתב ביקורות גם למעריב (מדור הספרות והמוסף השבועי) וכן למקומונים של מעריב, למאזניים ולעיתון 77.

פרסם אלפי מאמרים בתחומים מגוונים (מפוליטיקה, סוגיות חברתיות, ספורט, תרבות וספרות ועד מאמרי מסע) בכל כלי התקשורת בישראל: ידיעות אחרונות, גלובס, מעריב, הארץ, אנשים, עיתונים מקומיים: כל הזמן, כל העיר, העיר, ירושלים, כלבו, וכן עיתוני מסע כמו מסע אחר, מסע עולמי, רואים עולם ועוד.

 

כתובת דוא"ל:

avitovy@yahoo.com